רש"י על שמות ל׳:ל״ג

« רש"י על שמות ל׳:ל״ב רש"י על שמות ל׳:ל״ד »

33 שפתי חכמים פתח ↗

מאותו של משה. פי' דלעיל הזהיר עליו והא דחזר וכתב ואשר יתן ממנו וגו' והא כבר נזכר לעיל על בשר אדם לא ייסך: י"ל דמשום הכי חזר וכתב לחייב עליו כרת וכאילו כתב ואשר ייסך על אדם ונכרת מעמיו אבל הנעשה במתכנתו לא מצינו שהזהיר עליו הכתוב שלא יסך על בשר אדם ואין עונשין אלא אם כן מזהירין:

33 רמב"ן על שמות פתח ↗

עַל זָר שֶׁאֵינוֹ צֹרֶךְ כְּהֻנָּה וּמַלְכוּת. לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על שמות ל':ל"ג. ור"א הֵשִׁיב כִּי זָר בַּמָּקוֹם הַזֶּה כָּל שֶׁאֵינֶנּוּ מִזֶּרַע אַהֲרֹן וּבָנָיו הַנִּזְכָּרִים שמות ל':ל', כְּמוֹ "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת" במדבר א נא, כָּל אִישׁ זָר חוּץ מִן הַנִּזְכָּרִים, וְכֵן "וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ" ויקרא כב י, "לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא" במדבר יז ה. וְלָכֵן יִסְבֹּר כִּי הַמְּשִׁיחָה בִּשְׁלֹמֹה מלכים א א':ל"ט שֶׁהוֹצִיא צָדוֹק קֶרֶן הַשֶּׁמֶן מִן הָאֹהֶל, וְהוּא שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, הוֹרָאַת שָׁעָה ע"פ הַנְּבוּאָה. וְאֵין כֵּן דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ בכריתות ו.: וְאוֹמֵר אֲנִי, כִּי הַכָּתוּב אוֹמֵר שמות ל':ל"א שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם, וְהָיָה רָאוּי שֶׁיֹּאמַר שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו לְדֹרֹתָם, כַּאֲשֶׁר אָמַר בַּבְּגָדִים שמות כ"ט:כ"ט "וּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן יִהְיוּ לְבָנָיו אַחֲרָיו", אוֹ שֶׁיֹּאמַר וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּמְשָׁח וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם לְכַהֵן לִי וְהָיְתָה לָהֶם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם, כִּי עַכְשָׁו שֶׁלֹּא הִזְכִּיר רַק הֵם עַצְמָם, וְאָמַר שֶׁלֹּא יִנָּתֵן עַל זָר, יִהְיֶה בַּמַּשְׁמָע עַל כָּל אָדָם חוּץ מִן הַנִּזְכָּרִים עַצְמָם, וְכֵן אָמַר שמות ל':ל"ב "עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ", וְהִנֵּה הַכָּתוּב מְפָרֵשׁ ויקרא ו טו "הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו". אֲבָל כָּךְ הַדָּבָר, צִוָּה שֶׁיִּמְשַׁח בּוֹ עַתָּה אַהֲרֹן וּבָנָיו, וְאָמַר שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי, לִמְשֹׁחַ בּוֹ מְשִׁיחַ קָדְשִׁי אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ "לְדֹרֹתֵיכֶם", וְלֹא יִנָּתֵן עַל זָר שֶׁאֵינֶנּוּ לִי, וְלָכֵן יִמְשְׁחוּ בּוֹ הַמְּלָכִים וְהַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים, כִּי שְׁנֵיהֶם מְשִׁיחֵי ה', וְכָתוּב תהלים פט כא "מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו", בְּשֶׁמֶן שֶׁהוּא מִשְׁחַת קֹדֶשׁ לִי: וּפֵרוּשׁ עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ, אַזְהָרָה בְּכָל אָדָם, כִּי לֹא אָמַר עַל בְּשַׂר זָר לֹא יִיסָךְ וְהַטַּעַם, שֶׁיִּצֹּק מִן הַשֶּׁמֶן עַל רֹאשׁ אַהֲרֹן לְמָשְׁחוֹ וְיִמְשַׁח גַּם בָּנָיו, אֲבָל לֹא יָסוּךְ בּוֹ בְּשַׂר שׁוּם אָדָם, אֲפִלּוּ הַכֹּהֲנִים הַמְּשׁוּחִים, כַּאֲשֶׁר סָכִין הַבָּשָׂר בַּשְּׁמָנִים הַטּוֹבִים, וּמוֹרְחִין בָּהֶן הַבָּשָׂר בְּיָדַיִם מְשׁוּחוֹת אַחֲרֵי הָרְחִיצָה, כְּעִנְיַן "וְרָחַצְתָּ וָסַכְתְּ" רות ג ג, "וָאֶרְחָצֵךְ בַּמָּיִם וָאֲסֻכֵךְ בַּשָּׁמֶן" יחזקאל טז ט. וְזֶהוּ פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא וּמַשְׁמָעוֹ. וְכָךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כריתות ז. מִנַּיִן לְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁנָּטַל מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁעַל רֹאשׁוֹ וְנָתַן עַל בְּנֵי מֵעָיו שֶׁחַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר "עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ":

33 גור אריה פתח ↗

שאינו צורך כהונה ומלכות. דאין לפרש "ואשר יתן ממנו על זר" שאינו כהן גדול, דאם כן היאך הותר למשוח המלכים בשמן המשחה, שהרי נמשח דוד ש"ב ה, ג ושלמה מ"א א, לט בשמן המשחה, אלא פירוש "ואשר יתן ממנו על זר" שאינו כהונה ומלכות. ואם תאמר, מנא לן לתת על המלכים משמן המשחה, ותירץ הרמב"ן ז"ל מדלא כתיב בפסוק לא 'שמן משחת קדש יהיה זה לאהרן ולבניו', כדכתיב גבי בגדים לעיל כט, כט "ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו", שמע מינה דמה דכתיב "שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם" אינו רוצה לומר דווקא אהרן והכהן הגדול מבניו יהיה נמשח, אלא אף המלכים יהיו נמשחים, ולכך כתיב "שמן משחת קדש יהיה זה לדורותיכם" למשוח משיחי ה', שהם המלכים והכהנים הגדולים:

34 שפתי חכמים פתח ↗

לצרף עמנו באגודת כו'. דאל"כ לחשוב חלבנה בראש או בסוף ולא בתוכם:

34 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה נטף, הוא צרי וכו'. דהיינו הצרי שבברייתא במסכת כריתות, ואילו שחלת הוא שורשו של בושם שהוא חָלק כצפורן היד, ומצהיר - ומבריק. פ' כי תשא תשנ"א, ניר עציון

34 מזרחי פתח ↗

סמים אחרים. שלא מהסמי' דלעיל דאם לא כן תרתי למה לי ומכאן למדו רבותינו שי"א סממנין היו סמים קמא תרתי ועם נטף ושחלת וחלבנה הרי חמשה וסמים בקרא ה' הרי עשרה ועם לבונה זכה הרי י"א ואם תאמר מ"ל לרז"ל לומר דסמים בתרא הם סמים אחרים ולמניינא הוא דאתא דילמא למדרש כלל ופרט הוא דאתא סמים כלל נטף ושחלת וחלבנה פרט סמים חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר שקוטר ועולה כמקל שאינו נפצל לכאן ולכאן וריחו נודף אף כל דב' שקוט' ועולה וריחו נודף מה תאמר אם כן לכתוב חד פרטא מצרב צריכי דאי כתב נטף ה"א מין אילן אין אבל גדולי קרקע לא ואי כתב שחלת הוה אמינא גדולי קרקע אין מין אילן לא וחלבנה לגופיה הוא דאתא מפני שריחו רע כבר תרצו זה בגמרא אם כן מקח לך נפקא ופירש רש"י א"כ דבכלל ופרט לחודיה בעי למדרשיה לא נכתוב קרא סמים קמא אלא קח לך והוה משמע כלל אלא להכי נקט ברישא סמים וכתב נמי קח לך כלל למדרש כלל ופרט וכלל לקטור ועולה ולמנין אחד עשר ואם תאמר אכתי מ"ל לרז"ל לומ' דסמים קמא תרתי וסמים בתרא חמשה דילמא סמי' בתר' כסמים קמא מה סמים קמא תרתי אף סמים בתרא תרתי כבר תרצו בגמרא אם כן נכתוב סמים סמים גבי הדדי ובתר הכי נטף ושחלת וחלבנה אלא מדכתי' נטף ושחלת וחלבנה והדר סמים שמע מינה דסמים בתרא כמספר כל הקודמים הוא דהיינו חמשה:

33 ואשר יתן ממנו. מֵאוֹתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה:

34 על זר. שֶׁאֵינוֹ צֹרֶךְ כְּהֻנָּה וּמַלְכוּת:

33 מזרחי פתח ↗

ואשר יתן ממנו מאותו של משה. והוא הנזכר לעיל על בשר אדם לא ייסך אלא שחזר וכתבו כאן לחייב עליו כרת וכאילו כתב ואשר ייסך על בשר אדם ונכרת מעמיו:

33 משכיל לדוד פתח ↗

על זר שאינו צורך וכו׳ פי׳ הרא״ם ז״ל דר״ל שגם הכ״ג והמלך אחר המשחן וא״צ להם עוד הו״ל זרים לגביה ואם חוזר ונותן חייב עכ״ל והא דלא כהלכתא דמפלג פליג ביה ר״מ ור״י בפ״ק דכריתות דף ו׳ ופשיטא דהלכה כר״י לגבי ר״מ וכ״פ הרמב״ם בפ״א דה׳ כלי המקדש וא״כ מאי דוחקיה לפ׳ דברי רש״י דלא כהלכתא כ״ש דפשטיה דקרא משמע טפי כר״י דזר מיקרי מי שהוא זר לגמרי לגבי שמן דמעיקרא הו״ל זר לגביה. ואי לישנא דר״שי קשיתיה ממ״ש שא״צ כהונה ומלכות ולא כתב שאינו כהן ומלך וכיוצא בזה הו״מ לפרש לפי ההלכה דהכי כוונתו דאפי׳ הוא כהן שראוי להיות כ״ג כשימות הכ״ג שקדם לו ועומד לשרת תחתיו בכהונה גדולה כגון שהוא בנו וממלא מקומו דודאי הוא יהיה כ״ג אחריו וסד״א דה״ול כאילו כבר נתמנה אפ״ה קמ״ל דהשתא מיהא עדיין אינו צריך לו וחייב. ובמלכות הוה מצי לפ׳ כגון מלך בן מלך שאין מושחים אותו והיינו שאינו צורך מלכות אע״ג דמלכות איכא אלא דא״צ למשיחתו. ואע״ג דעכשיו ראיתי להרב הנח״י דכתב שפיר״שי כר״מ משום דקרא מוכח כוותיה לפי שנשנה בפ׳ שכבר כתיב על בשר אדם לא ייסך ולמה נשנה באמרו ואשר יתן ממנו על זר א״ו לרבות וכו׳ ע״כ אחר המחילה לא נהירא כלל שלא נשנה ולא מידי דהתם אזהרה והכא עונש וכמה כתובים כיוצא בו אלא נר׳ כדכתיבנא:

34 ברטנורא על התורה פתח ↗

נטף הוא צרי והצרי קורין לו טריאקא וצריך לישב זה שדבריו סותרין זה את זה תחלה אמר שהוא שרף מעצי הקטף ולבסוף אומ' שהוא טוריאקא והטוריאקא ידועה כי היא מורכבת מענינים הרבה וי"ל שבטוריאקא משימים בתוכה מאותו שרף ועל שם כך קרוי צרי ולרש"י סבירא ליה שהטוריאקא הוא צרי שנא' הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם משמע שהוא דבר של רפואה. מהר"ר:

34 גור אריה פתח ↗

למדנו שלא יקל בעינינו כו'. פירוש, דאף על גב דגזירת הכתוב הוא דחלבנה תוך סממני הקטורת, סוף סוף לא הוי ליה למנות אותו בין הסממנין, והוי ליה למכתב חלבנה לסוף או בראש, לא להיות נמנה בתוכם, שכן דרך הכתוב להיות מונה כל מין ומין בפני עצמו, ולא לערב יחד, וכאן מערב הכתוב את החלבנה תוך סממני הקטורת, אלא 'ללמד אותנו שלא יקל בעינינו וכו". ולכך מנאם הכתוב תוך סממני הקטורת. ומדברי רש"י שאמר 'שלא יקל בעינינו לצרף עמנו פושעי ישראל' משמע שרוצה לומר שאל יאמר אדם מה לי לפושע הלזה, אין תפלתו נשמעת, אלא יצרף אותו עמהם, מדלא אמר 'ללמדינו שנצרף עמנו פושעי ישראל'. אבל בגמרא כריתות ו ע"ב משמע דצריך לצרף עמנו פושעי ישראל, דאמר שם 'כל תענית שאין שם פושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע וכו'. ויש בזה קצת מן התמיה, וכי לא עדיף שיהיו כולם צדיקים, דע, כי הדבר הזה הוא דבר מופלג בחכמה, שכאשר גזרו תענית, שכל תענית הוא הענוי שירחם השם עליהם, ואין הכנעה ממי שהוא כבר קרוב אליו כמו הצדיקים, ולכך אין הצדיקים מביאים הרחמים, אבל הרשע מביא הרחמים, כי כאשר הוא רחוק מן השם יתברך ההכנעה הוא יותר, שאין לך הכנעה רק כאשר שונאו מכניע נכנע מפניו, וזה מביא רחמים, ולכך כל תענית שאין בו מפושעי ישראל אינה תענית, שבו ראוי הכנעה:

34 רמב"ן על שמות פתח ↗

קַח לְךָ סַמִּים אָמַר ר"א אבן עזרא על שמות ל':ל"ד בְּדֶרֶךְ הַפְּשָׁט, כִּי פֵּרוּשׁוֹ קַח לְךָ סַמִּים הֵם נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה, אֵלֶּה הַסַּמִּים, וּלְבוֹנָה זַכָּה עִמָּהֶם. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן לְהַחְזִיר פַּעַם אַחֶרֶת סַמִּים, כִּי אֵין דֶּרֶךְ הַכָּתוּב לִשְׁנוֹת מַה שֶׁהִזְכִּיר רַק בְּהַפְסִיקוֹ הָעִנְיָן בַּאֲרִיכוּת, אוֹ בִּדְבָרִים שֶׁהֵן כֵּן תָּמִיד. וְהָאֱמֶת כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ שם ו: כִּי הֵם סַמִּים אֲחֵרִים. וְכָתַב רַשִׁ"י רש"י על שמות ל':ל"ד סַמִּים, שְׁנַיִם, נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה הֲרֵי חֲמִשָּׁה, סַמִּים לְרַבּוֹת עוֹד כְּמוֹ אֵלּוּ, הֲרֵי עֲשָׂרָה, וּלְבוֹנָה הֲרֵי אַחַת עֶשְׂרֵה: וְיֵשׁ לִתְמֹהַּ וְלָמָּה לֹא יַזְכִּירֵם הַכָּתוּב. וְאוּלַי יֹאמַר הַכָּתוּב קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה, סַמִּים רַבִּים, וּלְבוֹנָה זַכָּה, וְלֹא יַקְפִּיד רַק בְּאֵלֶּה הָאַרְבַּע, כִּי בָּהֶם עֲנַן עֲשַׁן הַקְּטֹרֶת עוֹלֶה, רַק צִוָּה שֶׁיִּתֵּן עִמָּהֶם סַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר לָהֶן רֵיחַ טוֹב, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בְּתִמְרוֹת עֲשָׁנוֹ מְבֻשָּׂם. וְלָכֵן לֹא פֵּרֵשׁ הַמִּשְׁקָל וְכַמָּה יַקְטִיר מִמֶּנָּה, כִּי לֹא הִקְפִּיד רַק שֶׁיִּהְיוּ אֵלֶּה הָאַרְבָּעָה בְּשָׁוֶה, וְשֶׁיּוֹסִיף עִמָּהֶם עוֹד סַמִּים טוֹבִים לְהַקְטִיר שה"ש רבה ג ז:וְהַטַּעַם, כִּי כַּאֲשֶׁר אָמַר בַּשֶּׁמֶן שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ כְּמִשְׁפַּט מַעֲשֵׂה הָרַקָּחִים, וְלֹא לִמֵּד עַל מַעֲשֵׂהוּ, רַק סָמַךְ עֲלֵיהֶם, כֵּן אָמַר בָּזֶה, שֶׁיִּקַּח מֵאֵלֶּה אַרְבָּעָה הַסַּמִּים בְּמִשְׁקָל שָׁוֶה וְיוֹסִיף עִמָּהֶם סַמִּים וְיַעֲשֶׂה מִכֻּלָּם קְטֹרֶת מְרֻקָּח כְּמַעֲשֵׂה הָרוֹקְחִים בַּסַּמִּים הַיְּדוּעִים לָהֶם שֶׁהֵם טוֹבִים עִם אֵלֶּה, וּבָעֲשִׂיָּה אֲשֶׁר הֵם עוֹשִׂין, וְיִתֵּן מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדוּת כְּדֵי שֶׁתַּעֲלֶה תִּמַרְתּוֹ כְּמִנְהַג הַמֻּגְמָרוֹת לִפְנֵי הַמְּלָכִים. וְכֵן קִצֵּר בָּעֲשִׂיָּה שמות ל"ח:כ"ט, וְלֹא הִזְכִּיר אוֹתָהּ כְּהַזְכִּירוֹ הָאֲחֵרִים כֻּלָּם: וְכָזֶה אָמְרוּ בַּגְּמָרָא כריתות ו:, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, מַה לְשׁוֹן קְטֹרֶת, דָּבָר שֶׁקּוֹטֵר וְעוֹלֶה, כִּי לֹא צִוָּה בָּהּ הַתּוֹרָה רַק בִּדְבָרִים שֶׁקּוֹטְרִין וְעוֹלִין עַל דֶּרֶךְ מַעֲשֵׂה הָרוֹקְחִים. וְאוּלַי עַל פֶּה נִתְפָּרֵשׁ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי הַסַּמִּים הַנִּבְחָרִים לָזֶה, וְכָל מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת, כִּי כֵן נִתְפָּרֵשׁ לוֹ גַּם מַעֲשֵׂה הַשֶּׁמֶן אֵיךְ יַעֲשֶׂה אוֹתוֹ, אע"פ שֶׁתְּלָאוֹ בְּמִנְהַג הָרוֹקְחִים. אוֹ שֶׁלֹּא הִקְפִּיד כְּלָל רַק עַל אֵלֶּה הַמְפֹרָשִׁים בַּכָּתוּב, יְצַוֶּה שֶׁיְּבַשֵּׂם אוֹתָם בְּסַמִּים אֲחֵרִים עַל דֶּרֶךְ הָרוֹקְחִים. וְכָךְ אָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ חָזִיתָ שה"ש רבה ג ה, בָּדְקוּ חֲכָמִים וְלֹא מָצְאוּ יָפִים לַקְּטֹרֶת אֶלָּא י"א סַמָּנִים אֵלּוּ לְבַד:וְיִתָּכֵן עוֹד כִּי לְשׁוֹן סַמִּים וּבְשָׂמִים לָשׁוֹן אֶחָד הוּא, כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי רמב"ן על שמות כ"ה:ו', וְאֵלֶּה הַשְּׁלֹשָׁה אֲשֶׁר הִזְכִּיר אֵינָם סַמִּים, כִּי הַנָּטָף וְהַחֶלְבְּנָה שְׂרָפִים, וְהַשְּׁחֵלֶת צִפֹּרֶן יוֹצֵא מִן הַיָּם, וְאָמַר הַכָּתוּב קַח לְךָ סַמִּים הַנִּזְכָּרִים, וְנָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה, וְסַמִּים עוֹד, וּלְבוֹנָה זַכָּה, וְתַעֲשֶׂה קְטֹרֶת מְרֻקָּח כְּמַעֲשֵׂה הָרוֹקְחִים. כִּי הַסַּמִּים הַנִּזְכָּרִים לְמַעְלָה שמות ל':כ"ג בַּשֶּׁמֶן, מָר דְּרוֹר וְקִנָּמוֹן וְקִדָּה נִכְנָסִין בַּקְּטֹרֶת, וּקְנֵה בֹּשֶׂם עַל דַּעְתִּי הוּא הַקְּלִפָּה שֶׁהִזְכִּירוּ בָּהּ חֲכָמִים, וְהוּא דְּרַאצִינִי בִּלְשׁוֹן עַרְבִי, וְכֵן בִּלְשׁוֹן הַגְּמָרָא שבת סה:, וְהוּא קָנֶה כִּדְמוּת הַקָּנִים. וְהַסַּמִּים שֶׁצִּוָּה לְהוֹסִיף הֵן שִׁבֹּלֶת נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם וְהַקֹּשְׁטְ לְפִי מַה שֶׁשָּׁנוּ חֲכָמִים, וְאוּלַי אֵין קְפֵידָא בַּכָּתוּב אֶלָּא בְּאֵלֶּה הַתִּשְׁעָה שֶׁהִזְכִּיר, אֲבָל בְּמָה שֶׁכָּפַל לְהוֹסִיף בּוֹ עוֹד סַמִּים לֹא יַקְפִּיד רַק בַּבִּשּׂוּם שֶׁיַּעֲשֶׂה קְטֹרֶת מְרֻקָּח. וְקִצֵּר בְּמַעֲשֵׂהוּ וּבְמִשְׁקְלֵי הָאֲחֵרִים מִפְּנֵי שֶׁצִּוָּה שֶׁיַּעֲשֶׂנּוּ כְּמַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ: וְנִרְאֶה לִי שֶׁבָּחֲרוּ חֲכָמִים בְּאֵלֶּה הַשְּׁלֹשָׁה, מִפְּנֵי שֶׁהֻזְכְּרוּ בְּשִׁיר הַשִּׁירִים ד יד נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם וַאֲהָלוֹת, וְהוּא הַקֹּשְׁטְ יִקְרָאֶנּוּ בִּלְשׁוֹן רַבִּים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא שְׁנֵי מִינִין, הַמָּתוֹק וְהַמַּר. וְהִנֵּה הִזְכִּיר שָׁם קָנֶה וְקִנָּמוֹן וּלְבוֹנָה וּמוֹר עִם אֵלֶּה הַשְּׁלֹשָׁה, וְאָמַר שם "עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים" לְהָבִיא הַקִּדָּה, וְהִנֵּה הֵם כָּל סַמֵּי הַקְּטֹרֶת. וְהִזְכִּיר תְּחִלָּה שם בפסוק יג "כְּפָרִים עִם נְרָדִים", לְהָבִיא נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה שֶׁהֵם שְׂרָפִים, כִּי כְּפָרִים מִן "וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ" בראשית ו יד, שָׂרָף נִדְבָּק. וְהַמְּתַרְגֵּם הַיְּרוּשַׁלְמִי אָמַר "וַאֲהָלוֹת" שה"ש שם - "אַקְסֵי לַאלּוֹאוָון", וְהוּא הָעֵץ הַטּוֹב הַנִּקְרָא בִּלְשׁוֹן רוֹמִי לִינְגָא לוֹבַן, כִּי אַקְסֵי עֵץ בַּאֲרָמִית, לָאלֹּוָאן כִּשְׁמוֹ, וּבִלְשׁוֹן יָוָן נִקְרָא כֵּן מַמָּשׁ אַקְסֵי לוֹאִין, וְכֵן שְׁמוֹ בְּעַרְבִי אַל עוּרְטִיב. אֲבָל אֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם "כַּאֲהָלִים נָטַע ה'" במדבר כד ו - "כְּבוּשְׂמַיָּא", לֹא יִחֵד לוֹ שֵׁם:

« רש"י על שמות ל׳:ל״ב רש"י על שמות ל׳:ל״ד »