רש"י על שמות ל׳:ל״א

« רש"י על שמות ל׳:כ״ט רש"י על שמות ל׳:ל״ב »

1 מזרחי פתח ↗

לדורותיכם מכאן למדו רבותינו לומר שכלו קיים לעתיד לבא. דאם לא כן האי זה כזה מיבעי' לי' ועוד דרשו רז"ל על דרך אסמכתא ששעור השמן הזה שהוא קיים לעתיד לבא הוא י"ב לוג דגמטריא דזה הוא י"ב כי קבלה היתה בידם שהוא י"ב לוג:

1 גור אריה פתח ↗

שכולו קיים כו'. דאם לא כן, "לדורותיכם" למה לי, לכתוב 'שמן משחת קדש יהיה', ומדכתיב "לדורותיכם" שמע מינה דכולו קיים. ומפני שהוקשה לו מנא לן דכולו קיים, שמא מקצתו קיים ולא כולו, אמר כי "זה" בגימטריא י"ב, כלומר למה כתב "זה", הוי למכתב 'שמן משחת קודש יהיה', אלא לכך כתב "זה" לומר דבמנין "זה", דהוא י"ב לוגין, כולו קיים:ומפני שכבר אמרנו לפרש כל מאמר שהביא רש"י בפירושו על אמתתו, עלינו לבאר דבר זה מה שאמר 'כולו קיים', ולמה שמן המשחה יותר קיים מכל. ולא בשמן המשחה לבד אמרו הוריות יא ע"ב, אלא אף במנורה אמרו כך במדרש תנחומא בהעלותך, ה בשעה שהקריבו הנשאים לחנוכת המזבח במדבר ז, א-פג, ושבט לוי לא הקריב, אמרו למה נתרחקנו מחנוכת המזבח, אמר לו הקב"ה לגדולה מזו אתה שמור, שנאמר במדבר ח, ב "בהעלותך את הנרות", הקרבנות בשעה שבית המקדש קיים הם קיימין, ובשעה שאין בית המקדש קיים אין קיימין, אבל הנרות לעולם "מול פני המנורה יאירו" שם. והרמב"ן ז"ל שם תמה על המדרש הזה, הרי אף המנורה בטילה בזמן שאין בית המקדש קיים, ולפיכך נדחק בפירוש זה בפרשת בהעלותך. ותמה אני למה לא הוקשה לו מה שאמרו הוריות יא ע"ב בשמן המשחה שהוא כולו קיים. ובמסכת יומא פרק בא לו יומא עב. "עצי שטים עומדים" לעיל כו, טו, שהם קיימים לעולם ולעולמי עולמים:דע, כמו שנותן סדר המציאות שיהיה העולם על דרך אשר סדר אותו השם יתברך, ויהיה סדר זה קיים לעולמי עולמים, כך נותן שיהיה נמצא סדר המשכן באופן זה ובציור זה, והוא ציור אלקי, ודבר זה מבואר. ובמדרש רבות בפרשת תרומה לד, ב מצאנו ששקול מעשה המשכן כמעשה שמים וארץ, וכמו שמבואר שם. ומפני זה ענין אחד להם. וכמו שהיה נותן סדר המציאות בעת עשיית המשכן להיות המשכן, כך היה נותן שנחרב עד זמן הרצון שיחזיר לישראל. אמנם בדברים אשר אמרנו למעלה – שמן המשחה לגודל מעלתו שבו מקדשים אחרים, והמנורה המאירה למשכן, והקרשים שהם גוף ועיקר המשכן, לא יכנסו בהפסד, ואם הגיע להם ההפסד מצד שהגיע הפסד לכלל המשכן, ולא היה ראוי להיות נמצא, כי המשכן הוא שנושא אלו הכלים, ואל הנושא הגיע הפסד, ומפני שהגיע הפסד לנושא לא נמצאו אלו כלים, אבל מצד עצמן לא יכנסו תחת ההפסד, והציור שהיה בעת עשיית הכלים האלו בעת עשייתם, והוא שגרם מציאותם, כן הוא עתה, רק ההפסד אל הנושא, שכאשר הנושא בטל, אז בטל גם כן אשר הם צריכים אל הנושא. ומצד עצמם הם נמצאים, כי מציאות הדברים האלו, אשר אין מציאותם במקרה, רק מסודר מסדר המציאות אשר סדר הוא יתברך, זהו מציאותם כאשר נמצא בסדור המושכל מן המסדר. ולכל הדברים אשר אמרנו, כמו שמן המשחה ומנורה, למעלתם לא היה בטול לסדר מציאותם, וכמו שהיו – כך הם עתה, אבל אל הנושא יש הפסד, שאין כל כך במדריגה. ואתה אל תאמר כאשר היה המשכן בבנינו, שכל חשיבתו לא היה רק הקרשים והדברים השייכים לו, שהרי כל אלו דברים הגיע להם שנוי, שכאשר הגיע הפסד ליריעות וקרשים, היום בזה ולמחר באחר, עד שהיה חדש הכל, אל תאמר שהיה זה נקרא משכן חדש, שאין הדבר כך, כי אין חשיבות המשכן הדברים החומרים, רק עצם הציור שהיה מסודר מן השם יתברך, ואל דבר זה לא הגיע בטול ושינוי. ובשביל זה לא נאמר שהיה שינוי למשכן, דכל זמן שעצם הציור קיים אין להקפיד על שינוי הגופות. ולפיכך יש לנו לומר גם כן שיש קיום לכל אלו הדברים שאמרנו, שכמו בעת עשיית המשכן היה מחייב סדר המציאות שיהיו נמצאים, כך חייב עתה הכלים אשר מיוחדים לעלוי מעלתם, ואין הפסד בהם, ואם הגיע הפסד – לא הגיע רק מצד הנושא, כמו שאמרנו. ומפני מעלת ומדריגת השמן, נעשה בשמן המשחה כמה נסים, כמו שמבואר במקומו. ומכל מקום התבאר לך כי הנרות יאירו אל מול פני המנורה לעולם, כי לא הוסר אור עריכתם מן המציאות, ודי בזה למבינים, כי הם דברים ברורים מאד:

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נצח ישראל פתח ↗

83 אודות יסודו שהדברים הטבעיים - נפסדים, והדברים העל טבעיים - נצחיים, צרף לכאן את דבריו בגו"א שמות פי"ט אות יח לגבי אילו של יצחק, שרש"י ביאר שם שמות יט, יג ששופרו של איל יצחק היה השופר שבהר סיני. ותמה על כך הרמב"ן שם הרי האיל נשרף בראשית כב, יג, וכיצד נשתייר ממנו שופר. ועל כך כתב הגו"א ד"ה ואני, וז"ל: "ואני תמה על הרמב"ן ז"ל, וכי אדם בעולם שסובר שהיה השופר הזה - שיצא ממנו הקול במתן תורה - שופר טבעי... לא עלה על דעת אחד מעולם. ולפיכך אף אם נשרף האיל, לא נשרף רק מה שראוי לשריפה, אבל שאינו ראוי לשריפה - לא נשרף. ומפני כי האיל הוא דבר שאינו בטבע במה שהוא נברא בין השמשות אבות פ"ה מ"ו, והוא בלתי טבעי... ההפסד על ידי הקרבה ראוי לדברים הטבעים... אבל דבר שאינו בטבע... אין הפסד כזה ע"י הקרבה". וכן חזר וביאר שם פ"ל אות כ ששמן המשחה שעשה משה רבינו כולו קיים לעתיד לבוא רש"י שמות ל, לא, כי אין הפסד לדברים העל טבעיים, ולכך השמן קיים לעולם. וראה לעיל פ"ה הערה 323, ולהלן פכ"ג הערה 192, ופנ"ט הערה 44.

2 שפתי חכמים פתח ↗

זה. בגי' תריסר לוגין הוו. וא"ת למה מהפך רש"י הפסוק וי"ל שהסתירה הוא מרבותינו שפירשו שכולו קיים לעתיד לבא ומסתמא הם דורשים מדכתיב זה לי לדורותיכם ולא כתיב כזה משמע הגוף של שמן יהיה לי לדורותיכם אבל אין זה ראייה ודרשה גמורה דזה צריך לדרשה זו לומר תריסר לוגין הוי. א"נ איפכא דראייה היא לרבותינו כלומר לדורותיכם יהיה קיים כמנין זה דהיינו י"ב לוגין וק"ל:

2 רש"י על שמות פתח ↗

הין. י"ב לֻגִּין; וְנֶחְלְקוּ בוֹ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל — רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר בּוֹ שָׁלְקוּ אֶת הָעִקָּרִין, אָמַר לוֹ רַ' יְהוּדָה וַהֲלֹא לָסוּךְ אֶת הָעִקָּרִין אֵינוֹ סִפֵּק אֶלָּא שְׁרָאוּם בַּמַּיִם שֶׁלֹּא יִבְלְעוּ אֶת הַשֶּׁמֶן, וְאַחַר כָּךְ הֵצִיף עֲלֵיהֶם הַשֶּׁמֶן עַד שֶׁקָּלַט הָרֵיחַ, וְקִפְּחוֹ לַשֶּׁמֶן מֵעַל הָעִקָּרִין הוריות י"א:

1 לדרתיכם. מִכָּאן לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ לוֹמַר שֶׁכֻּלּוֹ קַיָּם לֶעָתִיד לָבֹא:

2 זה. בְּגִימַטְרִיָּא תְּרֵיסַר לֻגִּין הֲווּ כריתות ה':

1 משכיל לדוד פתח ↗

לדורותיכם מכאן וכו׳ דאל״כ תיבת זה יתירא והיינו דמסיים רש״י זה גי׳ י״ב וכו׳:

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

605 כמשפט הרוחני שהוא נעלה מעל כל הויה והפסד. ובתפארת ישראל ר"פ ד כתב: "כי המצות הם צירוף האדם מן הגשמי, עד שאין האדם טבעי חמרי בעל הויה והפסד, כמו שהם הדברים הטבעים החומרים. כי כל המצות מחייב אותם השכל שכך וכך יעשה. וכאשר האדם עושה המצוה שהשכל מחייב, הרי בזה יוצאה נפשו מן הטבע החמרית, ודבקה בשכלי" הובא למעלה פ"ד הערה 1602. ובתפארת ישראל ס"פ נ תשצד. כתב: "ומעתה תבין כאשר התורה אינה רק מתנה, אם כן לא יקרה לתורה גם כן הויה והפסד, שהיתה התורה נכנסת בגדר השנוי. אבל עתה שהתורה היא מתנה, ואין התורה מצד האדם, לכך אין שנוי בתורה, כי לא תכנס התורה בגדר האדם, שהוא בעל הויה והפסד" הובא למעלה פ"ד הערה 688. ובגו"א שמות פ"ל אות כ ביאר ששמן המשחה קיים כולו לעתיד לבא רש"י שמות ל, לא משום ששמן המשחה לא יכנס בהפסד לגודל מעלתו הובא בהערה הבאה. ובגבורות ה' פס"ד רצה: כתב: "'יקר בעיני ה' המותה לחסידיו' תהלים קטז, טו. פירוש, כל כך השם יתברך טוב לצדיקים, עד שכבד בעיניו המותה לחסידיו ולהמית אותם. שמצד שהם צדיקים, ראוי להם החיים, כמו שעשה הקב"ה הוא נסים עמהם... ולא ימותו לעולם, אף שהוא כנגד הטבע... ועל זה אמר 'יקר בעיני ה' המותה לחסידיו', באמת הוא כבד בעיני ה', ולא היה ראוי המיתה להם". וצרף לכאן דברי רש"י דברים י, ז "קשה מיתתן של צדיקים לפני הקב"ה כיום שנשתברו בו הלוחות". וכתב על כך הגו"א שם אות ג בזה"ל: "קשה מיתתן של צדיקים וכו'. פירוש, כמו הלוחות שהם מעשה אלהים שמות לב, טז, לא היו מדברים גשמים שהם בעולם הזה, רק מדברים שהם אלקיים, כן נפש הצדיק, נשמתו אלקית בלתי גשמית, והדברים אלקיים אין ראוי שיהיה הפסד להם" הובא למעלה הערה 230.

2 דברי דוד פתח ↗

זה, בגימטריא תריסר כו'. הך זה קאי על לדורותיכם פירוש לדורותיכם יהיו כל הי"ב לוגין קיימין:

« רש"י על שמות ל׳:כ״ט רש"י על שמות ל׳:ל״ב »