רש"י על שמות כ״ט:כ״ט

« רש"י על שמות כ״ט:כ״ח רש"י על שמות כ״ט:ל׳ »

29 שפתי חכמים פתח ↗

למי שבא בגדולה אחריו. כלומר להיות במקומו כהן גדול דהא כהן הדיוט אסור ללבוש שמנה בגדים המיוחדים לכ"ג:

29 מזרחי פתח ↗

לבניו אחריו למי שבא בגדולה אחריו. להיות במקומו כהן גדול לא בכל בניו בכלל שההדיוטות אינן רשאין ללבוש הבגדים המיוחדים לאהרן שהוא הכהן הגדול:

29 גור אריה פתח ↗

למי שבא בגדולה אחריו. לא לכל בניו, דהא אי אפשר שיהיו כל בניו כהנים גדולים:

30 שפתי חכמים פתח ↗

רצופין. דאל"כ מאי שבעת ימים דהא בכל העבוד' צריך ללובשן ולהפשיטן אח"כ אלא על כרחך על ז' ימי המלואים קאי והם היו רצופים:

30 לבוש האורה פתח ↗

רש"י שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו וגו' מכאן ראייה כל לשון כהן לשון פועל עובד ממש כו' פי' מכאן ראייה דלשון כהן אינו שם תואר כהונה דאם כן היה צריך לומ' כאן הכהן אשר יכהן תחתיו מבניו אבל אם הוא לשון פועל עובד ממש הרי הוא כאלו כתיב שבעת ימים ילבשם העובד תחתיו מבניו שנמשך מלת הכהן למלת תחתיו כלו' העובד תחתיו וזהו שסיים רש"י ואמר לפיכך ניגון תביר נמשך לפניו כלומר ניגון התביר מושך מלת הכהן למלת תחתיו ואין צריך להוסיף אשר יכהן בין הכהן ותחתיו:

30 דברי דוד פתח ↗

ילבשם הכהן, אשר יקום מבניו תחתיו כו', צריך להבין דברי רש"י בזה, חדא במה שהיפך והקדים מבניו לתחתיו, תו במה שהקדים לפרש אשר יבוא אל אהל מועד קודם תחתיו מבניו, תו במ"ש מכאן ראייה שכל כהן לשון פועל כי מה כוונתו. ובג"א כתב דאל"כ לא שייך לומר הכהן תחתיו בשלמא אי פירוש הכהן הוה לשון עובד שפיר נכתב שבעת מים ילבשם העובד תחתיו, אבל אם לשון כהן מלשון גדולה כמו כהן און כהן מדין לא יתכן, שלא היה למלת תחתיו דביקות, שא"ל שילבש הבגדים תחת אביו דזה לא שייך לומר כי אלו שבעת ימים לא היו רק למלא ידיו ולא היה לובש אותן שבעת ימים תחת אביו, אבל אם מלת כהן לשון עובד הוא דבוק אל מלת תחתיו, ולפיכך, נגון, תביר נמשך אל מלת תחתיו עכ"ל ואומר אני דבודאי דברים אלו כתב הרב בילדותו כי לא דק בהם. דמ"ש לפרש דברי רש"י במ"ש נגון תביר נמשך לפניו היינו שכהן נמשך אל תחתיו זה ודאי נגד האמת דפירוש לפניו היינו אל מה שנכתב לפני אותה תיבה לא למ"ש אחריה כמו בפסוק וכי ישאל איש דאמרינן בפרק השואל דף צ"ה דמקרא נדרש לפניו והיינו למ"ש קודם לו. גם מ"ש רש"י נגון תביר כו' היינו דאדרבה התביר מורה ששה יש פירוד למלה זו מן מלה של תחתיו דאל"כ היה לו לינקד שם מרכא טפחא כדרך לפני האתנחתא של מבניו, גם מה שגורס ברש"י פועל עובד אין נראה גירסא זו דא"כ אין פירוש למ"ש רש"י ממש מהו ממשות זו. ונראה דאדרבה רש"י נזהר מדרך זה. ועיקר כוונתו דלא נפרש דמלת כהן הוא דבוק למה שאחריו דהיינו שעובד תחתיו של ראשון דלפי זה פירושו של כהן משרת ונמצא שהוא משותף לדבר אחר הנזכר אחר זה דהא צריך אתה לומר למי הוא משרת או מה הוא משרת באיזה עסק, ע"כ שייך מלת כהן למלת תחתיו דהוה כמו עובד תחתיו וכאן אי אפשר לומר כן, א"כ יהיה פירושו של הענין כאן שבעת ימים ילבש אותו הכהן ועושה עבודה ובל"א דער דא דינט תחתיו של הראשון, וא"כ אפי' אם הראשון חי רק שאירעבו פסול ובא אחר תחתיו ועובד העבודה חייב שילבש שבעת בגדים תחילה וזה ודאי אינו כדמשמע פשוט תחילת מס' יומא שאמר מתקנין לו כהן אחר כו', אבל אין שם לבישת הבגדים, ממילא תלוי לבישת בגדים בעבודת הכהן, ע"כ פירש"י דאינו כן אלא הכהן דכאן היינו כשיקום להיות כהן ואינו מקושר לתחתיו והוה כאילו כתיב הכהן מבניו דפירושו שאחד מבניו, יקום להתמנות להיות כ"ג, וקשה ע"ז דהא ע"כ אעבודה קאי מדכתיב אחר זה אשר יבא כו' לשרת בקודש משמע דההיא שעתא ישרת בקדש, וע"ז כתב רש"י דפירוש אשר יבא הוא לסימן על הכהן המוכן ליכנס לפני ולפנים דהיינו כ"ג אח"כ מקשה תחתיו מבניו למה לי תחתיו דודאי יהיה תחתיו דהא אין שני כהנים גדולים בזמן אחד ומתרץ דבא להורות דבנו קודם לאחר אח"כ כתב דמכאן שנאמר הכהן תחתיו מבניו וכבר פירש דתחתיו אין לו חבור עם הכהן אלא כאילו כתיב הכהן מבניו וא"כ הוה הכהן לשון פועל עומד כלומר עומד במקומו ואינו דבוק לאחריו ובל"א דער דא איז איין דינער והא דנקט לשון פועל שלשון זה הוא לשון המדקדקים לכנות כל מקור בלשון פועל והאי לשון פועל עומד הוא נזכר הרבה בספרי דקדוק, וע"כ אמר עומד ממש שאין לו דביקות כלל בכל מקום ואע"פ שנכתב בפני עצמו מ"מ הו"א שיש לו דביקות אלא שנחסרה תיבה אחת כמ"ש רש"י בריש התורה בראשית יש לו דביקות על כל אלא שנחסרה תיבת כל, ה"נ כאן הו"א דמכ"מ הוי תיבת כהן דבוק לשום ענין קמ"ל דהוה עומד ממש בלי שום דביקות כמו כאן שאין לו דביקות לשום דבר דתחתיו לא קאי כלל על הכהן, וע"ז אמר רש"י שיש ניגון תביר בחיבת הכהן להורות שהוא נמשך לפניו ולא לאחריו לתיבת תחתיו דכן מורה הניגון של תביר שיש שם הפסקה ולא מירכא טפחא שהוא מורה על דבקות לתיבה שאחריה. כנ"ל בענין זה. ועיין עוד בפרשת צו פסוק הכהן המשיח תחתיו מבניו:

31 שפתי חכמים פתח ↗

בחצר אהל מועד כו'. כדכתיב בפרשת צו במקום קדוש בחצר אהל מועד:

31 גור אריה פתח ↗

שהשלמים הללו קדשי קדשים הם. דאי סתם קדשים – נאכלים בכל העיר זבחים נה., ואין צריכין שיהיו נאכלין בעזרה. והחצר היה כמו העזרה, כי כל החצר קרוי כן, ולאו דוקא פתח אהל מועד, כדכתיב לעיל ר' פסוק יא גם כן "ושחטת את הפר פתח אהל מועד", ולא היתה השחיטה פתח אוהל מועד ממש כדלעיל אות יא, דהא בעי על ירך המזבח, ואם כן על כרחך הא דכתיב לעיל פסוק יא "פתח אהל מועד" היינו כל החצר, הכי נמי כל החצר קרוי כן. ועוד, דמאי שנא מכל קדשים שהן נאכלין בכל מקום בעזרה זבחים נג.:

29 לבניו אחריו. לְמִי שֶׁבָּא בִּגְדֻלָּה אַחֲרָיו:

30 למשחה. לְהִתְגַדֵּל בָּהֶם, שֶׁיֵּשׁ מְשִׁיחָה שֶׁהִיא לְשׁוֹן שְׂרָרָה, כְּמוֹ לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה במדבר י"ח, אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי דהי"א טז:

31 ולמלא בם את ידם. עַל יְדֵי הַבְּגָדִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּכְהֻנָּה גְדוֹלָה:

29 רש"י על שמות פתח ↗

וקדשת אתם. מְשִׁיחָה זוֹ מְקַדַּשְׁתָּם לִהְיוֹת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, וּמַה הִיא קְדֻשָּׁתָם? כל הנגע וְגוֹ': כָּל הָרָאוּי לִכְלִי שָׁרֵת, מִשֶּׁנִּכְנַס לְתוֹכוֹ, קָדוֹשׁ קְדֻשַּׁת הַגּוּף – לִפָּסֵל בְּיוֹצֵא וְלִינָה וּטְבוּל יוֹם וְאֵינוֹ נִפְדֶּה לָצֵאת לְחֻלִּין, אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָהֶם אֵין מְקַדְּשִׁין; וּשְׁנוּיָה הִיא מִשְׁנָה שְׁלֵמָה אֵצֶל מִזְבֵּחַ: מִתּוֹךְ שֶׁנֶּ' כָּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ שמות כ"ט, שׁוֹמֵעַ אֲנִי בֵּין רָאוּי בֵּין שֶׁאֵינוֹ רָאוּי, תַּ"לֹ כְּבָשִׂים, מַה כְּבָשִׂים רְאוּיִים אַף כָּל רָאוּי; כָּל מְשִׁיחַת מִשְׁכָּן וְכֹהֲנִים וּמְלָכִים מְתֻרְגָּם לְשׁוֹן רִבּוּי, לְפִי שֶׁאֵין צֹרֶךְ מְשִׁיחָתָן אֶלָּא לִגְדֻלָּה, כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ שֶׁזֶּה חִנּוּךְ גְּדֻלָּתָן, וּשְׁאָר מְשִׁיחוֹת – כְּמוֹ רְקִיקִין מְשׁוּחִין שם, וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ עמוס ו' – לְשׁוֹן אֲרַמִּית בָּהֶן כִּלְשׁוֹן עִבְרִית:

29 משכיל לדוד פתח ↗

לבניו אחריו למי שבא וכו׳ דאע״ג דכתיב לבניו ל׳ רבים לאו אכלהו בניו קאי אלא למי שישמש תחתיו בכהונה גדולה והא דכתיב לבניו ר״ל לבנו ולבן בנו וכו׳:

29 רמב"ן על שמות פתח ↗

לְמָשְׁחָה בָהֶם לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, שֶׁיֵּשׁ מְשִׁיחָה שֶׁהִיא לְשׁוֹן שְׂרָרָה, כְּמוֹ "לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה" במדבר יח ח, "אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי" תהלים קה טו. לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על שמות כ"ט:כ"ט. וְאוּלַי כֵּן הוּא, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁשְּׂרָרַת יִשְׂרָאֵל לַמְּשׁוּחִים הִיא, לְמֶלֶךְ וּלְכֹהֵן גָּדוֹל, יַשְׁאִילוּ הַלָּשׁוֹן לְכָל שְׂרָרָה. וְכֵן "וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם, וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ" מ"א יט טו טז. אֲבָל בְּכָאן הַנָּכוֹן הוּא "לְמָשְׁחָה בָהֶם", לִמְשֹׁחַ בִּבְגָדִים הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים מִבָּנָיו, "וּלְמַלֵּא בָם אֶת יָדָם" לְהַקְרִיב הַקָּרְבָּנוֹת. וְכֵן "לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה", שֶׁנְּתַתִּים לִהְיוֹת שֶׁלְּךָ בַּעֲבוּר שֶׁמְּשַׁחְתִּיךָ לְכַהֵן לִי, וְכֵן "אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי", כִּי הַנּוֹגֵעַ בָּהֶם נוֹגֵעַ בִּמְשִׁיחֵי ה' הָעֲתִידִים לָצֵאת מֵהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ" בראשית לה יא, "מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ" שם יז טז: וְיִתָּכֵן שֶׁנֹּאמַר עוֹד כִּי "וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם", שֶׁיִּשְׁלַח לוֹ שֶׁמֶן לְמָשְׁחוֹ לְמֶלֶךְ לְהוֹדִיעוֹ כִּי דְבַר ה' הוּא, וְעָשָׂה כֵן אֱלִישָׁע בְּמִצְוַת רַבּוֹ כַּאֲשֶׁר הִגִּיד לוֹ שֶׁיִּמְלֹךְ מלכים ב ח':י"ג וְאע"פ שֶׁלֹּא נִכְתַּב שָׁם, וּמָשַׁח אֶת אֱלִישָׁע לְנָבִיא. וְאוּלַי כֵּן עָשׂוּ בְּכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר מְשָׁחוּהוּ כְּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, בַּעֲבוּר שֶׁיֵּדַע כִּי נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל הִמְלִיךְ אוֹתוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בַּעֲבוּר ה'. וּלְכָךְ אָמַר "לִמְשִׁיחוֹ לְכֹרֶשׁ" ישעיה מה א. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ מגילה יב. וְכִי כֹּרֶשׁ מָשִׁיחַ הוּא וכו'. וְהִנֵּה כֻּלָּן מְשִׁיחוֹת מַמָּשׁ. וְהַכָּתוּב שֶׁאָמַר ישעיה סא א "רוּחַ ה' אֱלֹהִים עָלַי יַעַן מָשַׁח ה' אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים", דֶּרֶךְ מָשָׁל, שֶׁיַּמְשִׁיל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר תָּחוּל עָלָיו לְשֶׁמֶן הַטּוֹב, כְּעִנְיַן "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב" קהלת ז א:

30 מזרחי פתח ↗

שבעת ימים רצופים. כי ז' ימי המלואים רצופים הם כדכתיב ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים:

30 גור אריה פתח ↗

שבעת ימים ילבשם רצופין. דאם לא כן לא הוי למכתב "שבעת ימים" רק 'שבעה', אבל "שבעת ימים" רוצה לומר שביעית של ימים, כמו "שלשת ימים" לעיל י, כב 'שילוש של ימים' רש"י שם, ולא יקרא 'שביעית' אלא אם היו רצופין ביחד, וכאשר הם ביחד אז הוא שביעית. וכן אם השלשת ימים הם ביחד נקרא 'שילוש של ימים', ואם לא כן אין כאן שלוש ואין שביעית. שאם יש כאן שני ימים ביחד, ועוד חמשה ביחד, אין כאן שביעית. וזה החילוק שיש בין 'שבעה' ובין "שבעת", כי "שבעת" צריך שיהיה כאן שביעית, וכן "שלשת" צריך שיהיה כאן שילוש:

30 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה תחתיו מבניו, מלמד שאם יש לו לכהן גדול בן ממלא את מקומו, ימנוהו כהן גדול תחתיו יומא עב ע"ב. גם זה יכול להוות מקור לדברי רמב"ם בהלכה הידועה בדבר מינוי הבן בכל משרה שהאב החזיק בה, ובלבד שהוא ראוי לכך הלכות מלכים א, ז, אך רמב"ם שם מסיק כך על־פי ספרי מדברים יז, כ. פ' תצוה תשנ"ח

31 רש"י על ויקרא פתח ↗

במקום קדש. וְאֵיזֶהוּ? בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד:

31 מזרחי פתח ↗

במקום קדוש בחצר אהל מועד. כי בפרשת צו כתוב במקום קדוש תאכל בחצר אהל מועד:

« רש"י על שמות כ״ט:כ״ח רש"י על שמות כ״ט:ל׳ »