רש"י על שמות כ״ט:כ״ט

« רש"י על שמות כ״ט:כ״ח רש"י על שמות כ״ט:ל׳ »

1 שפתי חכמים פתח ↗

למי שבא בגדולה אחריו. כלומר להיות במקומו כהן גדול דהא כהן הדיוט אסור ללבוש שמנה בגדים המיוחדים לכ"ג:

1 משכיל לדוד פתח ↗

לבניו אחריו למי שבא וכו׳ דאע״ג דכתיב לבניו ל׳ רבים לאו אכלהו בניו קאי אלא למי שישמש תחתיו בכהונה גדולה והא דכתיב לבניו ר״ל לבנו ולבן בנו וכו׳:

2 שפתי חכמים פתח ↗

להתגדל בהם כו'. דאין שייך ל' משיחה עם הבגדים דאין משיחה לבגדים:

2 מזרחי פתח ↗

למשחה להתגדל בהם. לא משיחה ממש כמשמעה כי אין משיחה עם הבגדים:

3 שפתי חכמים פתח ↗

ע"י הבגדים כו'. שכן כתיב וחבשת להם מגבעות והיתה להם כהונת עולם הא אם אין בגדיהם עליהם הוו כזרים:

3 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ולמלא בם את ידם, על ידי הבגדים הוא מתלבש בכהונה גדולה. ע"כ. ולכאורה חסר כאן ההמשך - והם, כלומר הבנים, בכהונת הדיוט, שהרי הכתוב מדבר בלשון רבים. וצ"ע. פ' תצוה תשמ"ט

1 לבניו אחריו. לְמִי שֶׁבָּא בִּגְדֻלָּה אַחֲרָיו:

2 למשחה. לְהִתְגַדֵּל בָּהֶם, שֶׁיֵּשׁ מְשִׁיחָה שֶׁהִיא לְשׁוֹן שְׂרָרָה, כְּמוֹ לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה במדבר י"ח, אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי דהי"א טז:

3 ולמלא בם את ידם. עַל יְדֵי הַבְּגָדִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּכְהֻנָּה גְדוֹלָה:

1 מזרחי פתח ↗

לבניו אחריו למי שבא בגדולה אחריו. להיות במקומו כהן גדול לא בכל בניו בכלל שההדיוטות אינן רשאין ללבוש הבגדים המיוחדים לאהרן שהוא הכהן הגדול:

1 גור אריה פתח ↗

למי שבא בגדולה אחריו. לא לכל בניו, דהא אי אפשר שיהיו כל בניו כהנים גדולים:

2 רש"י על שמות פתח ↗

וקדשת אתם. מְשִׁיחָה זוֹ מְקַדַּשְׁתָּם לִהְיוֹת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, וּמַה הִיא קְדֻשָּׁתָם? כל הנגע וְגוֹ': כָּל הָרָאוּי לִכְלִי שָׁרֵת, מִשֶּׁנִּכְנַס לְתוֹכוֹ, קָדוֹשׁ קְדֻשַּׁת הַגּוּף – לִפָּסֵל בְּיוֹצֵא וְלִינָה וּטְבוּל יוֹם וְאֵינוֹ נִפְדֶּה לָצֵאת לְחֻלִּין, אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָהֶם אֵין מְקַדְּשִׁין; וּשְׁנוּיָה הִיא מִשְׁנָה שְׁלֵמָה אֵצֶל מִזְבֵּחַ: מִתּוֹךְ שֶׁנֶּ' כָּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ שמות כ"ט, שׁוֹמֵעַ אֲנִי בֵּין רָאוּי בֵּין שֶׁאֵינוֹ רָאוּי, תַּ"לֹ כְּבָשִׂים, מַה כְּבָשִׂים רְאוּיִים אַף כָּל רָאוּי; כָּל מְשִׁיחַת מִשְׁכָּן וְכֹהֲנִים וּמְלָכִים מְתֻרְגָּם לְשׁוֹן רִבּוּי, לְפִי שֶׁאֵין צֹרֶךְ מְשִׁיחָתָן אֶלָּא לִגְדֻלָּה, כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ שֶׁזֶּה חִנּוּךְ גְּדֻלָּתָן, וּשְׁאָר מְשִׁיחוֹת – כְּמוֹ רְקִיקִין מְשׁוּחִין שם, וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ עמוס ו' – לְשׁוֹן אֲרַמִּית בָּהֶן כִּלְשׁוֹן עִבְרִית:

2 רמב"ן על שמות פתח ↗

לְמָשְׁחָה בָהֶם לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, שֶׁיֵּשׁ מְשִׁיחָה שֶׁהִיא לְשׁוֹן שְׂרָרָה, כְּמוֹ "לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה" במדבר יח ח, "אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי" תהלים קה טו. לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על שמות כ"ט:כ"ט. וְאוּלַי כֵּן הוּא, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁשְּׂרָרַת יִשְׂרָאֵל לַמְּשׁוּחִים הִיא, לְמֶלֶךְ וּלְכֹהֵן גָּדוֹל, יַשְׁאִילוּ הַלָּשׁוֹן לְכָל שְׂרָרָה. וְכֵן "וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם, וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ" מ"א יט טו טז. אֲבָל בְּכָאן הַנָּכוֹן הוּא "לְמָשְׁחָה בָהֶם", לִמְשֹׁחַ בִּבְגָדִים הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים מִבָּנָיו, "וּלְמַלֵּא בָם אֶת יָדָם" לְהַקְרִיב הַקָּרְבָּנוֹת. וְכֵן "לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה", שֶׁנְּתַתִּים לִהְיוֹת שֶׁלְּךָ בַּעֲבוּר שֶׁמְּשַׁחְתִּיךָ לְכַהֵן לִי, וְכֵן "אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי", כִּי הַנּוֹגֵעַ בָּהֶם נוֹגֵעַ בִּמְשִׁיחֵי ה' הָעֲתִידִים לָצֵאת מֵהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ" בראשית לה יא, "מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ" שם יז טז: וְיִתָּכֵן שֶׁנֹּאמַר עוֹד כִּי "וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם", שֶׁיִּשְׁלַח לוֹ שֶׁמֶן לְמָשְׁחוֹ לְמֶלֶךְ לְהוֹדִיעוֹ כִּי דְבַר ה' הוּא, וְעָשָׂה כֵן אֱלִישָׁע בְּמִצְוַת רַבּוֹ כַּאֲשֶׁר הִגִּיד לוֹ שֶׁיִּמְלֹךְ מלכים ב ח':י"ג וְאע"פ שֶׁלֹּא נִכְתַּב שָׁם, וּמָשַׁח אֶת אֱלִישָׁע לְנָבִיא. וְאוּלַי כֵּן עָשׂוּ בְּכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר מְשָׁחוּהוּ כְּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, בַּעֲבוּר שֶׁיֵּדַע כִּי נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל הִמְלִיךְ אוֹתוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בַּעֲבוּר ה'. וּלְכָךְ אָמַר "לִמְשִׁיחוֹ לְכֹרֶשׁ" ישעיה מה א. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ מגילה יב. וְכִי כֹּרֶשׁ מָשִׁיחַ הוּא וכו'. וְהִנֵּה כֻּלָּן מְשִׁיחוֹת מַמָּשׁ. וְהַכָּתוּב שֶׁאָמַר ישעיה סא א "רוּחַ ה' אֱלֹהִים עָלַי יַעַן מָשַׁח ה' אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים", דֶּרֶךְ מָשָׁל, שֶׁיַּמְשִׁיל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר תָּחוּל עָלָיו לְשֶׁמֶן הַטּוֹב, כְּעִנְיַן "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב" קהלת ז א:

3 מזרחי פתח ↗

ולמלא בם את ידם על ידי הבגדים הוא מתלבש בכהונה גדולה. כי כן כתיב וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו וחבשת להם מגבעות והיתה להם כהונת עולם ודרז"ל בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והוו כזרים:

3 הכתב והקבלה פתח ↗

ומלאת. ע"י הדברים האלה רש"י כלומר ע"י לבישת הבגדים. וכמ"ש רש"י לעיל כ"ח מ"א כל מלוי ידים לשון חנוך כשנכנס לדבר להיות מוחזק בו, כשליט הממנה לאחד על פקידת דבר נותן לידו בית יד. ככה לבישת הבגדים לאהרן ולבניו היא דוגמת נתינת השליט בידו בית יד וכדומה, וכן פירש"י לקמן כ"ט למלא בם את ידם, ע"י הבגדים הוא מתלבש בכהונה גדולה. וכ"כ הרא"ם באחרי ט"ו ל"ב ואשר ימלא את ידו, הוא ע"י לבישת הבגדים צד"ל דלא כרא"ם כאן שכתב דמלוי ידים הם הקרבנות:

« רש"י על שמות כ״ט:כ״ח רש"י על שמות כ״ט:ל׳ »