רש"י על שמות כ״ט:י״ג

« רש"י על שמות כ״ט:י״ב רש"י על שמות כ״ט:י״ד »

13 שפתי חכמים פתח ↗

אף מן הכבד כו'. כדכתיב לקמן בפרשת שמיני היותרת מן הכבד ש"מ שיטול מעט מן הכבד על היותרת ועל הוא במקום עם:

13 רמב"ן על שמות פתח ↗

הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב הוּא הַקְּרוּם שֶׁעַל הַכֶּרֶס שֶׁקּוֹרִין טִילָא. לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על שמות כ"ט:י"ג. וּלְפִי דַּעְתִּי כִּי הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב הוּא הַקְּרוּם, אֲבָל כַּאֲשֶׁר יֹאמַר "כָּל הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב" יִרְמֹז לִשְׁנֵי חֲלָבִים אֲשֶׁר שָׁם, לְחֵלֶב הַקְּרוּם הַזֶּה, וְלַחֵלֶב הַגַּס אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּסֵדֶר וַיִּקְרָא ג ג "וְאֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב". וְהִנֵּה עַל הַקֶּרֶב שְׁנֵי חֲלָבִים, פַּעַם יַזְכִּיר הַכָּתוּב אֶת שְׁנֵיהֶם, וּפְעָמִים יִכְלֹל אוֹתָם כְּאֶחָד בְּמִלַּת "כָּל". וְהִנֵּה בְּכָאן בְּ"כָל הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב" כָּלַל גַּם הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב, וְשָׁם בְּמַעֲשֵׂה הַצַּוָּאָה הַזֹּאת אָמַר "וַיִּקַּח אֶת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב וְאֵת יֹתֶרֶת הַכָּבֵד" שם ח טז, כְּלָלָם בְּ"כָל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב". וּלְמַטָּה בְּפָרָשָׁה זוֹ שמות כ"ט:כ"ב אָמַר "וְלָקַחְתָּ מִן הָאַיִל הַחֵלֶב וְהָאַלְיָה וְאֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב", וְהָרִאשׁוֹן הַמֻּזְכָּר סְתָם הוּא הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב:

13 ברכת אשר על התורה פתח ↗

"...את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב". פסוק זה מלמד אלו חלבים חייבים להקטיר על המזבח מקרבן בהמה ומזה למדים גם אלו חלבים אסורים באכילה גם מבהמת חולין, כפי שפירשו חז"ל ב"תורת כהנים", ואלו הם: א "את החלב המכסה את הקרב" - קרום שומן גדול הפרוס בעיקרו על הכרס וחלקו על הדקין ראה רש"י שמות כט, יג. ב "ואת כל החלב אשר על הקרב" - לדעת רבי ישמעאל, הסימן של "חלב" הנקרב על גבי המזבח ואסור באכילה הוא "קרום ונקלף", היינו שהחלב מכוסה בעור שבנקל אפשר להפרידו, לפיכך בנוסף ל"חלב המכסה את הקרב" שבראש פסוקנו, מרבים גם את החלב שעל הקיבה, שיש בו הסימן של "קרום ונקלף", וכל שכן החלב שעל הדקין, הוא החלב שעל המעיים הדקים סמוך לקיבה. לדעת רבי עקיבא יש צורך בסימן נוסף על מנת שהשומן יקרא "חלב" והוא: "תותב", היינו שהחלב יהא מונח על הבשר כמו שִׂמְלה ואינו מעורה בו. שני סימנים אלו נמצאים רק בחלב שעל הדקין ולא בזה שעל הקיבה. לכן השומן שעל הקיבה, לדעת רבי עקיבא, אין לו דין חלב. פ' ויקרא תשס"ב

14 שפתי חכמים פתח ↗

לא מצינו חטאת חיצונה כו'. ואע"פ שיש חיצונה אחרת נשרפת חוץ מזו שהוא עגל החטאת שבפרשת שמיני י"ל דה"פ אלא זו כלומר של מילואים דעגל דהתם ג"כ של מילואים הוא שבו היתה תחלת חינוכו בכהונה גדולה וזו דהכא לאו דווקא היא כלומר זו וכיוצא בזו:

14 גור אריה פתח ↗

לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת וכו'. אבל בפרשת שמיני ויקרא ט, ז פירש על עגל של אהרן 'לא מצאנו חטאת חיצונה נשרפת רק זו ושל מלואים בלבד', מכל מקום יש חילוק בין זה ובין עגל של אהרן, דבלאו הכי יש חידוש בחטאת זה שהיה עגל, ולא מצאנו שום חטאת שהיה עגל, ולפיכך היה זה גם כן שהיה נשרף. אבל פר מצאנו לחטאת, ולפיכך אמר על זה 'לא מצאנו חטאת' שהוא חטאת כמשפטה 'נשרפת, אלא זו'. אף על גב דלא מצאנו גם כן פר בחטאת חיצונה רק חטאת פנימית, סוף סוף שם פר מצאנו לחטאת, אבל עגל לא מצאנו בשום חטאת, והוי חטאת שלא נמצא כמותו, ואין חידוש כל כך דהוא נשרף. אבל בפרשת שמיני רש"י ויקרא ט, ז אמר 'לא מצאנו חטאת נשרפת אלא זו ושל מלואים, דסוף סוף היה חטאת. ובפרשת בהעלותך במדבר ח, ח גבי פר חטאת הלוים שהיה נשרף וגם היה החטאת חיצונה, לא מצאנו בפירוש שהיה נשרף, ולכך לא חשיב, רק ממדרש הוריות ה ע"ב למדנו "ופר שני" במדבר ח, ח מה ראשון נשרף אף זה נשרף, ולא שייך בזה 'מצאנו':

14 רמב"ן על שמות פתח ↗

תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ לֹא מָצִינוּ חַטָּאת חִיצוֹנָה נִשְׂרֶפֶת אֶלָּא זוֹ. לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על שמות כ"ט:י"ד. וְהוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ. וְהַטַּעַם בָּזֶה, שֶׁהַכֹּל גָּלוּי לְפָנָיו, וְהָיָה פַּר חַטָּאת זֶה לְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, וְקָרְבָּנוֹ שֶׁל כֹּהֵן מָשִׁיחַ הוּא ויקרא ד ג. וְשָׁם שם ד ו יְצַוֶּה לְהָבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת, וְלֹא רָצָה עַתָּה לְהַכְנִיסוֹ שָׁם לִפְנִים, כִּי שָׁם ד ו אָמַר בַּטַּעַם אֶת פְּנֵי פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ, וְכָאן עֲדַיִן לֹא נִתְקַדֵּשׁ וְלֹא שָׁרְתָה עָלָיו שְׁכִינָה שֶׁיִּקָּרֵא פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ, וְהִנֵּה הַחִיצוֹן כַּפְּנִימִי. וְהַסְּמִיכָה בְּבָנָיו, מִפְּנֵי שֶׁהִתְאַנַּף עַל אַהֲרֹן לְהַשְׁמִידוֹ דברים ט כ וְהוּא כִּלּוּי בָּנִים ויק"ר ז א, הֻצְרְכוּ גַּם הֵם לְהִתְכַּפֵּר בּוֹ. וְטַעַם הַשְּׂרֵפָה כְּטַעַם שְׂרֵפַת פָּרָה אֲדֻמָּה, וְסוֹדָהּ יָדוּעַ מִן הַשָּׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ:

13 החלב המכסה את הקרב. הוּא הַקְּרוּם שֶׁעַל הַכֶּרֶס, שֶׁקּוֹרִין טי"לא:

14 ואת היתרת. הוּא טַרְפְּשָׁא דְּכַבְדָּא, שֶׁקּוֹרִין איבר"יש:

15 על הכבד. אַף מִן הַכָּבֵד טֹל עִמָּהּ ספרא:

13 מזרחי פתח ↗

החלב המכסה את הקרב הוא הקרום שעל הכרס שקורין טיל"א. דבפ' אלו טרפות אמרו מה חלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף ופי' תותב שמלה שהוא מכסה הכרס וראש הדקין כשמלה: והרמב"ן ז"ל טען ואמר לפי דעתי כי החלב המכסה את הקרב הוא הקרום אבל כאשר יאמר כל החלב המכסה את הקרב ירמוז לב' חלקים אשר שם לחלב הקרום הזה ולחלב הגס אשר על הקרב כמו שנ' בסדר ויקרא ואת החלב המכס' את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב והנה על הקרב שני חלבים פעם יזכיר הכתוב את שניהם ופעם יכלול אותם כאחת במלת כל והנה בכאן בכל החלב המכסה את הקרב כלל גם החלב אשר על הקרב ושם במעשה הצואה הזאת אמר ויקח את כל החלב אשר על הקרב ואת יותרת הכבד כללם בכל החלב אשר על הקרב ולמטה בפרשה הזאת אמר ולקחת מן האיל החלב והאליה ואת החלב המכסה על הקרב והראשון המוזכר סתם הוא החלב אשר על הקרב עכ"ד: ונראה לי שאין מכל אלה טענה כלל על דברי הרב שהרי החלב אשר על הקרב לעולם עם מלת כל הוא כתוב ואת כל החלב אשר על הקרב ואף על פי שכתוב קודם ממנו ואת החלב המכסה על הקרב ועל כרחין שנפרש מלת כל שם על כללותו שלא יקח חלק ממנו ויניח השאר אף כאן תתפרש מלת כל שלא יקח מקצתו ויניח מקצתו ואף על פי שהחלב המכסה בא בכל מקום במלת כל והחלב שעל הקרב בא בכל מקום במלת כל אין ראיה מזה שיהיה פה כולל שני מיני החלב כי יש לומר בעבור שחלב הקרו' הוא מתדבק כדמות מלבוש אחד ומכסה את כל הכרס כשמלה לא חשש הכחוב להזהיר שיקח כלו ולא מקצתו ודי שיאמר החלב המכסה את הקרב בלתי מלת כל אבל בחלב שעל הקרב שהוא מחולק על מקומות מקומות מהכרס ואינו כלו דבק זה עם זה רק כל חלק וחלק הוא לבדו והיה עולה על הדע' שיקח מקצתו ויניח מקצתו הוצרך להזהיר שיקח כלו ולא את מקצתו לפיכך כתב בחלב שעל הקרב ואח כל החלב אשר על הקרב ובחלב הקרום המכסה את הקרב בלתי מלת כל רק במקום הזה בלבד להודיע שיקח אח כלו ולא את מקצתו ואין צורך לכתוב בו כל בכל פעם ופעם כי הוא מבואר מעצמו גם אין ראיה ממה שלא הזכיר כאן החלב אשר על הקרב לומר שמלת כל כולל אותו כי בתורת האשם כחוב את האליה ואת החלב המכסה את הקרב בלתי מלת כל ולא נזכר שם החלב אשר על הקרב כלל זאת ראיה ברורה שהכתוב פעם יזכיר שניהם ופעם יזכיר האחד לבדו ועוד שלא יתכן שיכלול הכתוב בפסוק את כל החלב המכסה את הקרב גם החלב אשר על הקרב שלא מצינו החלב אשר על הקרב שיקר' מכסה את הקרב בשום מקו' ומפני זה הוכרח הרב לפרש האליה והמכסה שבפרש' שמיני שהו' החלב המכסה את הקרב לבדו אע"פ שלא נזכר שם שום א' משאר החלבי':

13 דברי דוד פתח ↗

החלב המכסה את הקרב, הוא הקרום שעל הכרס כו'. הרמב"ן כתב דחלב המכסה הקרב הוא הקרום אבל כל החלב המכסה את הקרב ירמוז לשני חלבים אשר שם החלב שעל הקרום הזה והחלב הגס אשר על הקרב ולפעמים יזכיר אותם בכלל אחד במלת כל כמו כאן ולפעמים יזכיר כל אחד בפני עצמו כו', ויש לכאורה להקשות למה הניח דברי התנאים בפרק אלו טריפות דף מ"ט דתניא את כל המכסה את הקרב להביא חלב שעל הדקין דהיינו כאורך אמה ממקום התחלתן דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר להביא חלב שעל גבי הקיבה ולא כדברי הרמב"ן ברבויא דכל, ולק"מ דכאן לא מיירי רש"י ורמב"ן מסגנון דמיירי התנאים דיש כאן תרי רבויי והאחד כפל דהיינו בפרשת ויקרא כתיב ואת החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב וגם יתור דכל, כ"כ התוס' שם וז"ל להביא חלב שעל הדקין לא היה צריך למכתב את החלב המכסה את הקרב דמאת כל החלב אשר על הקרב מרבינן ליה אלא דאתא למעט חלב שע"ג הדפנות כן עכ"ל. הרי דיש כאן תרי רבויי. וי"ל דעת התוספות כמו שאמרנו, והנה בפסוק שבכאן דכתיב כל החלב המכסה את הקרב לא מיירי רש"י ורמב"ן מרבויא וס"ל לרמב"ן דאין כאן אלא ריבוי אחד דהיינו הכפל אבל לא השני אע"ג דכתיב כל אלא לפרושי עיקר המלה דחלב שמכסה הקרב דרש"י אמר דמשמע חלב הקרום ורמב"ן אמר דמדאמר כאן כל החלב ממילא משמעותו שני חלבין ולא נחית למדרש הרבוי, דענין הרבוי הוא להוסיף על המשמעות אבל כאן הוה המשמעות הני שני חלבים ומרבויא לא קא מיירי, אבל התנאים דשם מיירי מצד הרבוי דהיינו רבוי הראשון דהוא כפל בפרכת ויקרא אבל רבוי דכל לא הוי רבויא כלל אלא המשמעות דשני חלבים אלא דמצד רבוי דכפל דהוה בודאי רבוי בזה פליגי ר' ישמעאל ור"ע מאי הוה הרבוי, ואע"ג דבגמרא שם בפלוגתא לא מביא קרא דויקרא אלא קרא דכאן דאין כאן כפל אלא רבוי דכל לחוד, וזה אינו רבוי להרמב"ן כמ"ש מ"מ מביא קרא דכאן דע"כ נכלל בו רבוי כדמוכח בויקרא, כן ס"ל לרמב"ן, אבל התוס' דשם ס"ל דכל הוה ג"כ יתור גמור ומש"ה כתבו שם דיש לפרשו כמו דאיתא בת"כ למעט חלב הדפנות והרמב"ן לא נחית כאן לההיא דת"כ, נמצא דאין בשני המקומות אלא יתור אחד דכפל בפרשת ויקרא, ועיין אחר זה בסמוך:

13 גור אריה פתח ↗

הוא הקרום שעל הכרס וכו'. הרמב"ן הקשה על זה, כי בודאי "החלב המכסה את הקרב" הוא הקרום, אבל כאשר יאמר "כל החלב" ירמוז לשני חלבים, חלב הקרום הזה וחלב הגס וכו'. ואני תמה עליו למה הניח דברי התלמוד והתנאים, אשר אין אחד מפרש "כל החלב" לרבות חלב הגס, ובהדיא בפרק אלו טריפות חולין סוף מט. "את כל החלב המכסה את הקרב" להביא חלב שעל גבי הדקין, דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר להביא חלב שעל גבי הקיבה. ופירש רש"י שם דחלב שעל הדקין אסור עד אמה, מפני שהחלב שעל הקרב שקורין 'טיל"א' מחובר בו, והכתוב מרביהו מכללו מ"ואת כל החלב". הרי כי ריבוי ד"כל החלב המכסה את הקרב" כאן מרבה לך חלב שעל הדקין. ואין לומר כי התם מרבינן מן "את כל החלב אשר על הקרב", דלא נוכל לרבות שם מידי, דהא "החלב המכסה את הקרב" כבר כתיב, דבכל הספרים גרסינן "את כל החלב המכסה את הקרב", והוא קרא דהכא:והא דכתיב בפרשת ויקרא ר' ג, ג, "את כל החלב אשר על הקרב ואת כלהחלב המכסה את הקרב", בודאי מרבינן מן "כל החלב אשר על הקרב" אפילו חלב הדקין מריבוי ד"כל", ומכל שכן החלב המכסה הקרב, אלא דבא "ואת החלב המכסה את הקרב" למעט חלב שעל גבי הדפנות, כמו שמפורש בתורת כהנים שם, וכן פירשו התוספות בפרק אלו טריפות חולין ריש מט ע"ב. ובהך פרשה לקמן דכתיב פסוק כב "את החלב המכסה את הקרב", ולא כתיב שם ריבוי ד"כל", הוצרך לרבות חלב הדקין בלשון "ואת החלב", כמו שפירש רש"י בסמוך. ולקמן בפרשת ויקרא ג, ג פירש רש"י "ואת כל החלב אשר על הקרב" 'להביא חלב הקיבה', והוי ליה לפרש גם כן בפרשה הזאת "ואת כל החלב המכסה את הקרב" 'להביא חלב שעל הקיבה או חלב שעל הדקין', אלא דאין זה משמעות הכתוב, שלא נקרא חלב שעל הקיבה או חלב הדקין "המכסה את הקרב", אבל בפרשת ויקרא דכתיב "כל החלב אשר על הקרב" בא לרבוי טפי, דנקרא "חלב שעל הקרב". אבל בגמרא בפרק אלו טריפות חולין מט. לא חשו להא. והטעם כמו שפירש רש"י חולין ריש מט ע"ב דאותו חלב הדקין מחובר בקרום שקורין 'טיל"א', ומרביהו בכללו עם "חלב המכסה את הקרב", ואין זה פשוטו, ולכך לא הביאו רש"י. ובתורת האשם דכתיב ויקרא ז, ג "החלב המכסה את הקרב", ולא כתיב "כל", דהתם שאני, כיון דכתיב ברישא דקרא "ואת כל חלבו", לא הוצרך לפרש "כל":והקשה הרא"ם פסוק כב על מה שפירש רש"י לקמן שם "ואת החלב" לרבות החלב שעל הדקין או חלב הקיבה, דלמה לא נרבה החלב שעל הקרב, דהא בכמה מקומות כתיב "החלב המכסה את הקרב ואת החלב אשר על הקרב", וכאן כתיב פסוק כב חדא "את החלב המכסה את הקרב", אם כן צריך קרא לחלב שעל הקרב, ובודאי אין זה קשיא, דאם כן לכתוב "החלב" בלחוד, דאין לומר דהיה משמע דוקא המכסה ולא החלב שעל הקרב, דזה אינו, דאין סברא לרבות האחד יותר מן האחר, ועל כרחך "החלב" דכתיב רוצה לומר חלב הדקין, והשתא אי לא כתיב "חלב המכסה" הוי מוקמינן "את החלב" לחלב המכסה, השתא דכתיב כבר "חלב המכסה", אם כן "החלב" אתא לחלב הדקין:ואין להקשות דלמה לא הזכיר כאן רק "חלב המכסה", ולא הזכיר כאן חלב שעל הקרב, דודאי בריבוי ד"כל החלב" מרבינן אף חלב הדקין, ומכל שכן חלב שעל הקרב, ואין צריך לפרש. ורש"י לא בא לפרש ריבוי ד"כל", רק לפרש לשון "מכסה":

14 רש"י על ויקרא פתח ↗

ואת הבשר ואת העור וגו'. לֹא מָצִינוּ חַטָּאת חִיצוֹנָה נִשְֹרֶפֶת אֶלָּא זוֹ וְשֶׁל מִלּוּאִים, וְכֻלָּן עַל פִּי הַדִּבּוּר:

14 מזרחי פתח ↗

תשרף באש לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו. אעפ"י שיש חיצונה אחרת נשרפת חוץ מזו שהוא עגל החטאת שעשה אהרן בשמיני למלואים ורש"י עצמו פירש שם לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו ושל מלואים י"ל דאלא זו דהכא פירושו אלא של מלואים שהוא הפר שבפרשה הזאת וכל הדומה לו בכל מקום דהיינו העגל שעשה אהרן בשמיני שגם הוא של מלואים היתה שבו היתה תחלת חנוכו בכהונה גדולה ולפיכך לקח עגל להודיע שמכפר לו על מעשה העגל וגם קרא לזקני ישראל וצוהו לפניהם קח לך עגל והקרב לפני יי' כדי להשמיעם שעל פי הדבור אהרן נכנס ומשמש בכהונה גדולה ולא יאמרו מאליו נכנס והיה אהרן בוש וירא לגשת עד שאמר לו משה למה אתה בוש קרב אל המזבח ועשה את חטאתך כדפרש"י שם ואמר ושל מלואים מפני ששם מלואים לא נאמר בפירוש רק על תחלת כהונתם שהיתה ע"י לבישת הבגדים וכל אותם שעשו להם שנאמר ומלאת יד אהרן ויד בניו אבל של שמיני אף על פי שהוא תחלת חנוכו בכהונה גדולה לא מצינו שתקרא בשם מלואים:

14 משכיל לדוד פתח ↗

תשרוף באש לא מצינו וכו׳ לאו דוקא זו בלבד אלא ר״ל זו ודכוותה דהיינו עגל לחטאת של ח׳ למלואים שהוא ג״כ חטאת חצונה נשרפת וכפי״רשי בר״פ שמיני אלא לתרוייהו קרי להו של מלואים. ואע״ג שזה היה גזרת מלך להוראת שעה מ״מ אפ׳ למיהב טעמא למלתא דכיון שפר חטאת זה היה לכפר על עון העגל כדפי״רשי לעיל ובת״כ במכילתא דמלואים תנינן בה דפר זה משל אהרן היה שהיה לכפרה עליו וא״כ הוה כמו פר הכהן המשיח כי יחטא לאשמת העם דכתיב בויקרא והקריב על חטאתו פר וכו׳ ואותו הפר היה דמו נכנס לפנים כמבואר שם. וא״כ ה״נ מדינא הכי מיבעי ליה למיהוי להכניס דמו לפנים הואיל והוא דומיא דפר כהן משיח אלא דמשום דאין קטיגור נעשה סניגור נר׳ דמשום ה״ט לא נכנס דמו לפנים כדינו דהשתא דאינו אלא בחוץ ליכא ביה משום אין קטיגור וכו׳ כדמסיק בר״ה גבי שופר של פרה דפריך והאיכא בגדי זהב דכ״ג ומשני בפנים קא אמרי׳ וגבי שופר אצטריך למימר דכיון דלזכרון קא אתי כלפנים דמי דמוכח דבחוץ ליכא משום אין קטיגור וכו׳ ולכך שינה הכתוב בפר זה משאר פר כהן משיח ונעשה בחוץ דוקא א״נ י״ל דמטעמא אחרינא שינה הכתוב בפר זה שנעשה בחוץ להודיע שאהרן לא חטא אלא למראית העין אבל לבו היה לשמים. ולכך ה״נ לא היה צריך כפרה על הפנימיות אלא על החיצוניות לכך הצריך הכתוב שלא תעשה חטאתו לפנים אלא בחוץ לרמוז זה והילכך כיון דמן הדין הוה ליה להיות חטאת פנימית ככל פר כהן משיח אלא דמטעמי דלעיל אשתני מ״מ בענין הבשר נשאר דינו ככל חטאת פנימית וכדין פר כהן משיח להיות נשרף:

« רש"י על שמות כ״ט:י״ב רש"י על שמות כ״ט:י״ד »