רש"י על שמות כ״ה:כ״ז

« רש"י על שמות כ״ה:כ״ה רש"י על שמות כ״ה:כ״ח »

27 שפתי חכמים פתח ↗

לבתים צורך בתים. כלומר שהם יהיו לצורך בתים לבדים:

27 מזרחי פתח ↗

לבתים לבדים כתרגומו אתרא לאריחיא. שאין הטבעי' בעבור בתים ובדים רק הטבעית בעבור בתים והבתים בעבו' בדים:

28 רש"י על במדבר פתח ↗

מחתתיה. כְּמִין כַּף קְטַנָּה, וְשׁוּלֶיהָ פְשׁוּטִין וְלֹא סְגַלְגַּלִּים, וְאֵין לָהּ מְחִצָּה לְפָנֶיהָ אֶלָּא מִצִּדֶּיהָ, וְחוֹתֶה בָהּ אֶת דֶּשֶׁן הַנֵּרוֹת כְּשֶׁמְּטִיבָן:

28 מזרחי פתח ↗

ונשא בם לשון נפעל. והנו"ן נו"ן הנפעל וחסר יהי כאלו אמר יהי נשא בם את השלחן לא נו"ן האית"ן מבנין הקל כי לא ישתתף השם עמהם בנשואותם ולא פ"א הפעל מבניין הדגוש כי לא יהא נושאה אחד אך לא ידעתי איך תתישב מלת את המורה על הפעול כי הנפעל אין לו פעול והיה לו לומר ונשא בם השלחן וכמוהו ויושב את משה ואת אהרן:

29 שפתי חכמים פתח ↗

וקופל מכאן ומכאן כלפי מעלה כו'. פירוש הבצק היה זקוף מכאן ומכאן כמין כתלים ובאמצע היה אויר ביניהם והוא כעין ח' הפוכה:

29 מזרחי פתח ↗

כמין תיבה פרוצה משתי רוחותיה שוליים לו למטה וקופל לו מכאן ומכאן כלפי מעלה כמין כתלים. שהדפוס היה ארכו ו' טפחים כרוחב השלחן שהוא אמה אחת ורחבו ה' טפחים שהוא טפח א' פחות מחצי אורך השלחן שהוא אמה א' ועמקו ב' טפחים ולא היה לאותו הדפוס מכל הששה השטחים המקיפים בו שהם מעלה ומטה ימין ושמאל ופנים ואחור כי אם הג' שטחים מהם והם המטה שהוא שטח השולשיים שהוא יושב בו ושני צדדיו המקבילים שהם צדי רחבו שנמצא בזה שצורתו היתה כצורת חי"ת הפוכה כזה וכששמו בתוכו הבצק של שני עשרונים ודחקו אותו שם עד ששב הבצק שבתוכו כצורתו שב גם הוא בעל שלשה שטחים השטח התחתון שהוא יושב בו ושני שטחיו המקבילים שהם שטחי רחבו וכששמו אותו בתנור ונאפה בו הנה בהכרח כאשר יוסר הבצק ההוא מהדפוס אחרי אפייתו שתהא צורתו ג"כ כצורת חי"ת הפוכה שהוא כמין תיבה פרוצה שאין לה חומ' רק מצד המעה שהיא יושבת בו ומשתי רוחותיה המקבילות וכאשר יושם הלחם אשר הוא בצור' הזאת ארכו ברוחב השלחן ורחבו באורך השלחן הנה יחוייב בהכרח שיהיה השטח האחד משני שטחיו הפרוצים על שפת רוח' השלחן והאחר בתוך השלחן ושני שטחיו המקבילים שהם בעלי הכתלים העומדים על זויות נצבו' על השטח התחתון על שפת אורך השלחן וכאשר ישים הלחם האחר מהצד האחר של השלחן כפי הסדר הזה נמצא בזה שיש ריוח בין שתי המערכות שני טפחים וגובה כל לחם שני טפחים וכאשר יושמו הו' חלות מהצד האחד זו על גב זו והשש חלות האחרות מהצד האחר זו על גב זו יחוייב שיהיה השטח העליון של הלחם העליון של הצד האחד והשטח העליון של הלחם העליון של הצד האחר גבוה משטח השלחן י"ב טפחים בהכרח מאחר שגובה כתלי כל לחם ולחם הוא ב' טפחים ולהיות שכתלי כל לחם ולחם הם עומדות על זויות נצבות על שפת רוחב השולחן והם כמו פנים המביטים לנכח הבית מכאן ומכאן נקרא כל אחד מהם לחם הפנים כלומר שיש לו פנים רואין לכאן ולכאן לצדי הבית מזה ומזה:

29 דברי דוד פתח ↗

ועשית קערותיו כו'. כמין תיבה פרוצה שהדפוס ארכו ו' טפחים ברוב השלחן שהיא אמה אחת ורחבו ה' טפחים שהוא פחות מחצי אורך השלחן טפח אחד שהשלחן ארכו אמתים וכל אמה ו' טפחים ועמקו של לחם שני טפחים ולא היה לאותו דפוס רק שלשה כתלים והשוליים שלמטה כמו חי"ת הפוכה, וכששמו בתוכו הבצק שני עשרונים ודחק אותו שם עד שנעשה גם הבצק כמו חי"ת הפוכה וכששמו הלחם אחר אפייתו ארכו ברוחב השלחן ורחבו באורך השלחן היה כותל אחד של הלחם על שפת אורך השלחן. וכאשר שמו המערכת השנייה של הלחם כסדר הזה, נמצא שיש ריוח בין שתי המערכות שני טפחים וגובה כל לחם שני טפחים. נמצא שגבוה הלחם העליון של המערכות יותר מן השלחן י"ב טפחים:

27 לעמת המסגרת תהיין הטבעת. בָּרַגְלַיִם תְּקוּעוֹת, כְּנֶגֶד רָאשֵׁי הַמִּסְגֶרֶת:

28 לבתים לבדים. אוֹתָן טַבָּעוֹת יִהְיוּ בָתִּים לְהַכְנִיס בָּהֶן הַבַּדִּים:

29 לבתים. לְצֹרֶךְ בתים לבדים, כְּתַרְגּוּמוֹ – אַתְרָא לַאֲרִיחַיָּא:

27 רש"י על שמות פתח ↗

לבתים לבדים. בַּיִת תִּהְיֶה הַטַּבַּעַת לַבַּד:

28 גור אריה פתח ↗

יהיה נשא בם השלחן. דאין לפרש מבנין הדגש פועל יחיד, שהרי לא היה הנושא אחד רק רבים כ"ה ברא"ם. אך קשיא דלא יבא אחר לשון נפעל "את השלחן", והוי ליה לומר 'ונישא בם השלחן', מאי "את", ויש לתרץ שאם כתב 'ונישא בם השלחן' היה משמע שיהיה השלחן נישא בבדים, והיינו שכאשר יתלו השלחן הוא נשא בבדים, ואין הכתוב רוצה לומר רק שיהיה נישא בם השלחן הזה כאשר יהיו נושאים אותו בני אדם, לכך אמר "ונישא בם את השלחן". וכך פירושו, שיהיה נישא השלחן כאשר יהיו בני אדם נושאים אותו על ידי הבדים, לכך הוסיף מלת "את":

29 יריעות שלמה פתח ↗

בד"ה הרמב"ן ז"ל ואני תמיה כו' נ"ב כל זה יש לתמוה לפי גירס' הספרי' שלנו אבל בספרי רש"י מדויקי' כתוב בהן והחריץ חצי אמה ברוח' הקרש באמצע וכן פירש"י להדי' בפרק הזורק דף צ"ח ולפ"ז מ"ש ומניח רביע רחבו מכאן פירש היינו רביע רחבו של האמה קאמ' דהיינו טפח ומחצה והשאר יהיה הכל מכוון הטיב עוביו של האדנים מכל צד טפח ומחצה והחלול בתוך האדן ג"כ טפח ומחצה והחריץ שביניהם חצי אמה שהוא ג"ע דהיינו כשיעור ב' עוביין של אדנים וק"ל אכן הלשון של ומניח רביע רחבו כו' הוא דחוק שיהא קאי על אמה ולא הזכי' שום אמה בחריצת הרוחב כי אם בגובה שהרי עדיין לא הזכיר חצי אמה ברוחב ע"כ נראה שג' שלפנינו היא מכוונת ואינו כמו שפירש בפרק הזורק ומ"מ נ"ל ליישב אף לפי גירס' שלפנינו כי מה שאמר ומניח רביע רחבו כו' היינו לאחר חריצתו קאמר שיניח מהן כך דהיינו כלו ב' טפחים ורביע עפח שנמצא בין הכל ד' טפחים ומחצה והחריץ חצי רוחב הקרש ר"ל כפי ששיערו אחר חריצתם דהיינו ד' טפחים ומחצה החצי ממנו הוא חורץ באמצע דהיינו ב' טפחים ורביע נמצא עובי האדן עפח ושמינית ויהיה הכל מכוון ולקמן גרסי' ברוב ספרים והחריץ חציין בנו"ן פשוטה ר"ל חציין של הידות ודוק מהרש"ל ומ"ש לפי גירס' רש"י מדויקי' דמניח רביע רחבו של האמ' קאמר לא נהיר' דא"כ הל"ל רחבה דאמה בכ"מ לשון נקבה היא גם לא נהירא שיהא דוחק אי קאי על האמה שהזכיר בגובה אלא נראה לי לפי אות' גי' לפרש דמניח רביע רחבו של קרש ומ"מ הלשון דחוק דלמה נקט טפי אמה בחצי מברביע ודוק מהרש"ל:

29 רמב"ן על שמות פתח ↗

לֶחֶם פָּנִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ פָּנִים רוֹאִים לְכָאן וּלְכָאן לְצִדֵּי הַבַּיִת מִזֶּה וּמִזֶּה וְנוֹתֵן אָרְכּוֹ לְרָחְבּוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן וְכוֹתָלָיו זְקוּפִין כְּנֶגֶד שְׂפַת הַשֻּׁלְחָן, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על שמות כ"ה:כ"ט. וּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה במנחות צו. בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר לֶחֶם פָּנִים, שֶׁהָיוּ לוֹ פָּנִים. אֲבָל כָּל זֶה יִהְיֶה לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר שם צד: כֵּיצַד עוֹשִׂין אוֹתוֹ כְּמִין תֵּבָה פְּרוּצָה, אֲבָל לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר שם כְּמִין סְפִינָה רוֹקֶדֶת, אֵינוֹ כֵן. וְר"א אָמַר אבן עזרא על שמות כ"ה:ל' שֶׁנִּקְרָא לֶחֶם פָּנִים בַּעֲבוּר "לְפָנַי תָּמִיד": וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת כִּי תָּבִין מִלַּת "לְפָנַי" כאן, תָּבִין שְׁמוֹ וְסוֹדוֹ, כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ כֵן הָיָה מֻנָּח בַּצָּפוֹן, כִּי בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר משלי י כב, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר שמות כ':כ"א "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ", וּכְבָר רָמַזְתִּי בּוֹ שם ג: חָכְמַת הַמְּנוֹרָה בִּגְבִיעֶיהָ וְכַפְתּוֹרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מֵאַיִן תִּמָּצֵא, וְנֶעֶלְמָה מְאֹד ע"פ איוב כח כ-כא, אֲבָל הֱיוֹתָהּ מִקְשָׁה בְּשִׁשָּׁה קָנִים יוֹצְאִין מִן הַשְּׁבִיעִי וַעֲלֵיהֶם נֵר אֱלֹהִים, וּמְאִירִים כֻּלָּם אֶל עֵבֶר פָּנֶיהָ שמות כ"ה:ל"ז, כָּל זֶה תּוּכַל לְהָבִין מִדְּבָרֵינוּ שֶׁכָּתַבְנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר, וְזֶה מַאֲמָרָם במנחות כט. שֶׁנִּתְקַשָּׁה מֹשֶׁה בַּמְּנוֹרָה:

29 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ועשית קערתיו וכפתיו, ...וכשמוציאו מן התנור, נותנו בשל זהב עד למחר בשבת שמסדרו על השולחן וכו'. מדברי המשנה במנחות צד ע"א משמע ששני דפוסים היו, דפוס שבו היו אופים את הלחם והוא היה של ברזל, ודפוס של זהב בו היו שומרים את הלחם לאחר האפיה עד שסדרוהו על השולחן. פ' תרומה תשס"ז

« רש"י על שמות כ״ה:כ״ה רש"י על שמות כ״ה:כ״ח »