רש"י על שמות כ״ה:ט״ז

« רש"י על שמות כ״ה:ט״ו רש"י על שמות כ״ה:י״ז »

1 מזרחי פתח ↗

אל הארון כמו בארון. שהבי"ת תורה על נתינת הדבר בתוכו ומלת אל מורה על הדבר הסמוך לו וכן כתוב ואשים את הלוחות בארון:

2 שפתי חכמים פתח ↗

התורה שהיא לעדות כו'. כי הנה בסיפור הקמת המשכן בפ' פקודי כתיב ויקח ויתן את העדת אל הארון ושם פירש את העדות הלוחות ועוד והלא לא נכתב ספר התורה אלא עד סוף הארבעים שנה וכו'. ונראה לי מדכתיב אשר אתן אליך שהוא ל' עתיד והא עשרת הדברות כבר נתן ואף אם נשתברו הלוחות מסתמא היה משה כתבו או היה מתפלל שיחזרו הלוחות כמו שהיה אלא ודאי על התורה כולה קאי שהוא עתיד לכתוב:

2 מזרחי פתח ↗

העדות התורה שהיא לעדות ביני וביניכם שצויתי אתכם מצות הכתובות בה. כן מצאתיו בכל הספרים שלפנינו ולא שמעתי פי' כי הנה הכתוב פה הוא הכתוב בספור הקמת המשכן ויקח ויתן את העדות אל הארון ושם פירש את העדות הלוחות לא התורה כמו שכתב פה ועוד איך יתכן שיהיה זה על התורה והלא ספר התורה לא נכתב עד סוף הארבעים כי כתוב ויכתוב משה את השירה הזאת ביום ההוא שהוא ביום מותו וכתיב בתריה ויהי ככלות משה לכתוב את דברו התורה הזאת על ספר עד תומם ויצו משה את הלוים כו' לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית יי' ועוד איך פסק כאן כמ"ד שמצד הלוחות היה מונח בתוך הארון ממש עד שבעבור זה הוצרך לפרש אל הארון כמו בארון והלא בפרשת האזינו כתב שנחלקו בו חכמי ישראל בבבא בתרא יש אומרים דף היה בולט מן הארון מבחוץ ושם היה מונח ויש אומרים מצד הלוחות היה מונח ברוך הארון ונראה שהוא כמסופק:

2 לבוש האורה פתח ↗

רש"י העדות התורה שהיא לעדות ביני וביניכם שצויתי אתכם מצות הכתובות בה ע"כ והקשה הרא"ם דבסיפור הקמת המשכן כתיב ויקח ויתן את העדות אל הארון שהוא ע"כ קיום הציווי דהכא ושם פי' את העדות הלוחות לא התורה כמו שכתב פה וכתב עליו הרג"א ולא דק בדבר מפני דכתיב ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך ולא שייך זה בלוחות דהא הלוחות לא נתן הקב"ה למשה אלא משה פסל אותם ואין לומר על שברי לוחות שהיו מונחים בארון דלמה יתלה הדבר בשברי לוחות ולא בלוחות שלימות ועוד הלוחות שאינם שלימות אינם עדות דעד צריך שיהיה בשלימות ואיך יהיה עדות דבר שכבר נשבר אלא על התורה קמיירי כו' עכ"ל ואני תמה על הרב הזה התורה שנכתבה לסוף ארבעים שנה ביום מותו של משה שכתבה ונתנה לבני לוי כמו שכתב שם איך יצוה לו שיתנה אל הארון ביום הכניסו הארון למשכן ועוד אני תמה מאד על הרבנים הללו שהם הרג"א שי' והרא"ם ז"ל שמובן מתוך דבריהם שציווי מלאכ' המשכן היתה בארבעים יום ראשונים ועל הלוחות הראשונות נאמר ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך וכן כתב רא"ם ז"ל בפירוש בסמוך בדיבור המתחיל ואל הארון תתן את העדות וז"ל צוה שיתן בו את העדות אשר יתן לו בסוף הארבעים יום כדכתיב ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לוחות העדות עכ"ל ואותו הפסוק על הארבעים יום הראשונים נאמר הרי משמע בפי' שהוא חושב שציווי מלאכת המשכן היתה בתוך הארבעי' יום הראשונים שמיום מתן תורה בו' בסיון עד י"ז בתמוז שהם היו קודם מעשה העגל והרי כל המדרשים מלאים מזה שצוה להם על מלאכת המשכן כדי לכפר להם על מעשה העגל וכן פרש"י בפי' שיר השירים על פסוק צרור המור דודי לי ע"ש וא"כ על כרחך לא נצטוה על מלאכת המשכן אלא בארבעים השלישיים שבאמצעיים לא נצטוה כלום רק התפלל על מעשה העגל או נצטוה מיד שנתרצה הש"י על מעשה העגל באמצעיים ועל כל פנים לא נצטוה עליו בראשונים ואיך נאמר דונתת אל הארון את העדות על לוחות הראשונים נאמר זה א"א לכך נ"ל לפרש שמה שפרש"י כאן העדו' התורה שהיא לעדות כו' ובמעשה דכתיב ויתן את העדות אל הארון פי' הלוחו' אין כוונתו רק לפרש שכיון שמצינו שצוה משה ביום מותו לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' ואיכא למ"ד שמצד הלוחות היה מונח בתוך הארון וק' לרש"י לאותו מ"ד היאך הותר למשה שצוה להניח התורה שכתב הוא בתוך הארון אצל הלוחות דשמא לא צוה הש"י לתת לתוך הארון אלא הלוחות לבדן שנקראו לוחות העדות לכך פי' כאן שמלות העדות שנאמר לו כאן בציווי ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך כוללת כל התורה שהיא עדות כו' וכוונתו על הדברים הנאמרים במצות התורה והרי הלוחות השניות בכללן וכל זמן שלא תכתב התורה פשיטא שיתן שם הלוחות אלא שמכאן הותר למשה לתת גם התורה שכתב הוא בתוך הארון אבל במעשה שעדיין לא נכתבה התורה הוצרך לפרש דפי' עדות הלוחות ור"ל הלוחות השניות שהם כבר נתנו לו אבל שברי הלוחות היו מונחות בארון היוצא עמהם למלחמה כמו שפרשתי בפ' בהעלתך גבי ארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים ואותו ארון הוא ארון שעשה משה קודם עליתו להר בר"ח אלול בפעם שלישית להוריד הלוחות האחרונות כמו שכתב בפי' בפרשת עקב ונ"ל דפסוק דייק נמי הכי שלפי שעשה לו משה ארון קודם עליתו כדי שיהיה מוכן לו כשירד עם הלוחות השניות כמו שפרש"י בפרשת עקב ציווי של מלאכת המשכן היתה באותן ארבעים השלישיים שמר"ח אלול עד יום כיפור שהרי מיד למחרת י"כ צוה לישראל על מלאכת המשכן כמו שפרש"י בריש פרשת ויקהל וגלוי וידוע היה לפניו ית' שעשה לו משה ארון קודם עלייתו להניח שם הלוחות שיביא עכשיו לכך הוצרך לומר למשה עכשיו בצוותו של מלאכת המשכן ואל הארון שאנכי מצוה לך לעשות עם מלאכת המשכן ואל אותו הארון תתן את העדות רצה לומר הלוחות השניות אשר אתן אליך לא השברי לוחות שכבר נתתי לך כי בלי ספק כבר הניח השברי לוחות גם כן באותו ארון שעשה והיה דעתו להניח שם גם הלוחות האחרונות שיתן לו הש"י בעלייה זו לכך הוצרך לומר לו הש"י בפי' הלוחות אשר אתן אליך עכשיו תתן אל הארון של משכן כשיבנה והשברי לוחות תניח בארונך שעשית ותקחוהו עמכם למלחמה והעדות דהכא עיקרו נאמר על לוחות אחרונות שיהיו מוכנות בגמר מלאכת המשכן ומפני שאמר לו הש"י העדות אשר אתן אליך ולא אמר לוחות העדות או לוחות סתם משם למד רש"י שכוונת הש"י לכלול ולהתיר לו להניח שם גם התורה שיכתוב משה לסוף מ' שנה ולכך פירש העדות דהכא התורה פי' להודיע שמכאן למד משה שהתירו לו הש"י וצוה לבני לוי ביום מותו שיעשו כן וזה נ"ל ברור ופשוט:

1 ונתת אל הארן. כְּמוֹ בָּאָרוֹן:

2 העדת. הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא לְעֵדוּת בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם שֶׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם מִצְווֹת הַכְּתוּבוֹת בָּהּ:

2 רש"י על שמות פתח ↗

את העדת. הַלּוּחוֹת:

2 משכיל לדוד פתח ↗

העדות התורה וכו׳ אין כוונת הרב על הס״ת דהא אפילו למ״ד שגם הוא היה בארון מ״מ לא נכתב עד סוף המ׳ שנה. אלא ללוחות קרי להו תורה וכדכתב רש״י גופיה בפ׳ פקודי על פ׳ ויתן את העדות הלוחות ותדע דהכא נמי מסיים בה שהוא לעדות שצויתי אתכם מצות הכתובות בה ואי קאי על כל מצותיה של תורה הרי באותו זמן עדיין רובן לא נצטוו והול״ל שאצוה ולא שצויתי א״ו אעשרת דברות קאי שהם לעדות על כל התורה שהרי שמעום בסיני מפי הגבורה ממש:

2 הערות ומקורות על תפארת ישראל פתח ↗

וצרף לכאן את דבריו המסולאים של הפחד יצחק שבת, מאמר יג, שכתב: "כל התורה כולה 'עדות' היא קרויה רש"י שמות כה, טז... הנה פרטיותה של שם 'עדות' הונח על שני לוחות הברית שמות לא, יח, דכלפי כלליות שם 'עדות' דכל התורה, נקראים הם שני הלוחות 'לוחות העדות' בפרטיות. נפרש נא בשפה ברורה את תוכן הכלליות והפרטיות של שם 'עדות' בקשר עם כל התורה בכלל, ועם הלוחות בפרט... והנה נמצאים לפנינו בחומש שני אופנים במציאות עדות 'והוא עד או ראה או ידע' ויקרא ה, א. וחכמים פירשו לנו ואמרו שבועות לג: 'ראה' בפנינו הלוה לו. 'ידע' בפנינו הודה לו. הרי דשמיעה מפי הנאמן היינו ידיעה. וראיה היינו מגע חושי עם הגופא דעובדא. ושוב אין אנו זקוקים בכאן אלא להעתקת לשונו של הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ח ה"א 'משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות והמופתים וגו', אלא מפני שעינינו ראו ולא זר וגו"... ונמצא דכל התורה כולה שמענו מפי הנאמן משה רבינו, והיינו עדות דידיעה. ולעומת זאת, נבואתו במעמד הרי סיני - 'עינינו ראו ולא זר', והיינו עדות הראיה. וזו היא השפה ברורה, אשר כגודל פשיטותה כן הוא עזוז עמקה".

« רש"י על שמות כ״ה:ט״ו רש"י על שמות כ״ה:י״ז »