רש"י על שמות כ״א:י״ח

« רש"י על שמות כ״א:י״ז רש"י על שמות כ״א:י״ט »

18 שפתי חכמים פתח ↗

אבל שבת וריפוי. אבל צער ובשת למדין אותו מפרשיות אחרות לכך נקט שבת ורפוי. הרא"ם:

18 גור אריה פתח ↗

ויפל לבוטלן. פירוש, מה שהוצרך הכתוב לומר "למשכב" לומר, דמאי נפקא מיניה בזה, דלא הוו ליה למכתב רק "אם יקום והתהלך בחוץ וגו'" פסוק יט, אלא שלכך כתב "ונפל למשכב" שבטלו ממלאכתו, ואמר עליו שם "רק שבתו יתן":

19 שפתי חכמים פתח ↗

על בוריו וכחו. דאי משענת ממש א"כ עדיין חולה הוא ושמא ימות ולמה כתיב ונקה המכה:

19 רמב"ן על שמות פתח ↗

עַל מִשְׁעַנְתּוֹ עַל בֻּרְיוֹ וְכֹחוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על שמות כ"א:י"ט. וְאָמַר ר"א אבן עזרא על שמות כ"א:י"ט כִּי טַעְמוֹ שֶׁלֹּא יִשָּׁעֵן עַל אַחֵר כְּדֶרֶךְ הַחוֹלִים, רַק עַל עַצְמוֹ, כִּי אָז יִנָּקֶה הַמַּכָּה שֶׁיּוֹצִיאוּהוּ מִבֵּית הַסֹּהַר. וּלְפִי דַּעְתִּי כִּי מִשְׁעַנְתּוֹ כִּפְשׁוּטוֹ, כְּמוֹ "וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים" זכריה ח ד, "מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ" מלכים ב י"ח:כ"א. וְיֹאמַר הַכָּתוּב כִּי כַּאֲשֶׁר יִתְחַזֵּק הַמֻּכֶּה וְהוּא מִתְהַלֵּךְ תָּמִיד בַּחוּץ בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת עַל מִשְׁעַנְתּוֹ כְּמִשְׁפַּט הַחֲלוּשִׁים שֶׁנִּתְרַפְּאוּ מֵחֹלִי, וְנִקָּה הַמַּכָּה, וְלִמֵּד שֶׁאֲפִלּוּ פָּשַׁע בְּנַפְשׁוֹ וּמֵת בְּחֻלְשָׁתוֹ אַחֲרֵי כֵן לֹא יוּמָת. וְדִבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה, כִּי הַמֻּכִּים שֶׁנָּפְלוּ לְמִשְׁכָּב לֹא יִתְהַלְּכוּ בַּחוּץ עַד שֶׁתִּחְיֶה מַכָּתָם וְיֵצְאוּ מִידֵי סַכָּנָה. וְזֶה טַעַם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ, כִּי אִם יָקוּם וְיִתְהַלֵּךְ בְּבֵיתוֹ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ לֹא יִנָּקֶה:וּבַמְּכִילְתָּא כאן "אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ", שׁוֹמֵעַ אֲנִי בְּתוֹךְ הַבַּיִת, ת"ל "בַּחוּץ", אִי בַּחוּץ שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִילּוּ מִתְנַוְּנֶהּ, ת"ל "אִם יָקוּם". וְגַם זֶה נָכוֹן מְאֹד, שֶׁיֹּאמַר הַכָּתוּב אִם יָקוּם מִמִּשְׁכָּבוֹ לְגַמְרֵי וְהוּא מִתְהַלֵּךְ תָּמִיד בַּחוּצוֹת, שֶׁלֹּא יַחְזֹר לְמִשְׁכָּבוֹ בְּבֹאוֹ מִן הַחוּץ כְּמִנְהַג הַמִּתְנַוְּנִים, אע"פ שֶׁהוּא חָלוּשׁ וְנִשְׁעָן עַל מִשְׁעֶנֶת, יִנָּקֶה הַמַּכָּה. וְהַכְּלָל כִּי כָּל זֶה כְּמִין מָשָׁל בַּהוֹוֶה, וְהַדִּין הוּא שֶׁיֶּאֶמְדוּהוּ לְחַיִּים סנהדרין עח:, וּלְכָךְ תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס תרגום אונקלוס על שמות כ"א:י"ט "עַל בֻּרְיֵהּ":

19 גור אריה פתח ↗

על בוריו וכחו. לא על מקלו, דלא שייך בזה "ונקה המכה", דהרבה חולים הם שהולכים על משענתם. אבל תימה לפירושו, שאחר שהולך על משענתו, מאי לי "בחוץ" מאי לי 'בפנים', דהא 'על בוריו וכחו' הוא, בשלמא אם "משענתו" רוצה לומר מקלו שהוא נשען עליו, אמר אם יקום והתהלך בחוץ בחוצות ובשווקים על משענתו, ורוצה לומר אף על גב דאינו על בוריו הראשון אלא שהוא בריא כל כך שאנו אומדין אותו שאינו מת מחולי הראשון, וכך פירש אותו הרמב"ן, וכך הוא במכילתא, ונכון הוא, ולא כפירוש רש"י:

18 וכי יריבן אנשים. לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר עַיִן תַּחַת עַיִן, לֹא לָמַדְנוּ אֶלָּא דְּמֵי אֵבָרָיו אֲבָל שֶׁבֶת וְרִפּוּי לֹא לָמַדְנוּ, לְכָךְ נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ:

19 ונפל למשכב. כְּתַרְגּוּמוֹ וְיִפֵּל לְבוּטְלָן – לְחֹלִי שֶׁמְּבַטְּלוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ:

18 מזרחי פתח ↗

לא למדנו אלא דמי אבריו אבל שבת ורפוי לא למדנו. במכילתא והה"נ שלא למדנו משום צער ובשת אלא משום דבעיא למימר לכך נאמרה פרשה זו שאינה מלמדת אותנו רק שבת ורפוי אבל הצער והבשת אנו למדין אותן מפרשיות אחרות לפיכך לא הזכיר כאן הצער והבשת:

19 מזרחי פתח ↗

על משענתו על בוריו וכחו. במכילתא לא כמשמעו לומר שאינו יכול להתהלך בלי משענת דאם כן מאי ונקה המכה והלא עדיין בחליו הוא ושמא ימות בו אלא שכנה בוריו וכחו בשם משענתו דרך משל כי כמו שהמשענת מחזיק את הנשען בו ככה כח האדם ובוריו מחזיק את בעליו וזהו שאמר במכילתא זה אחד מג' דברים שהיה רבי ישמעאל דורש כמין משל כיוצא בו אם זרתה השמש עליו מה שמש שלום בעולם אף זה אם ידוע לו שבשלום בא והרגו חייב כיוצא בו ופרשו השמלה מחוורין הדברים כשמלה:

19 דברי דוד פתח ↗

על משענתו, על בוריו ועל כחו כתרגומו ודלא כרמב"ן שפירש על מקלו, ונראה משום דקשה דהולך על מקלו אינו חזק כל כך ואינו יכול לעשות מלאכתו כבראשונה וא"כ למה לא יתן לו שבת אף אחר קימתו אלא פירושו על בוריו וכחו זהו משענתו ר"ל שנשען על עצמו וגופו וממעט הולך על מקלו שאז אינו נשען על עצמו רק מקלו יגיד לו וא"ל א"כ מה לי בחוץ מה לי בבית, הא לא קשיא דקממעט מי שהולך הליכה מועטת כמו בבית אפשר שיחזור ויפול למשכב מכח ההליכה אלא צריך שיוכל לילך הליכה רבה כמו שהולכין בחוץ וישאר בכחו:

19 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה על משענתו, על בוריו וכוחו מכילתא. ראה "שפתי חכמים" אות ב המסביר למה שינה רש"י מן הפשט. פ' משפטים תשנ"ח

« רש"י על שמות כ״א:י״ז רש"י על שמות כ״א:י״ט »