רש"י על שמות י״ח:כ״ב

« רש"י על שמות י״ח:כ״א רש"י על שמות י״ח:כ״ג »

1 שפתי חכמים פתח ↗

וידונון לשון ציווי. פירוש ויהיו דנין בכל עת, ונקרא עתיד בינוני, כלומר שידונו בכל עת. אבל ושפטו השני להלן פסוק כו מתרגם ודיינין, שהיו דנין בכל עת, ונקרא בינוני עבר:

1 מזרחי פתח ↗

ושפטו וידונון לשון צווי. פירוש שיהיו דנין בכל עת וכן הוא במכילתא ונקרא בינוני עתיד אבל מלת ושפטו שאחר זה מתורגם ודונון שהיו דנין בכל עת ונקרא בינוני עבר:

2 שפתי חכמים פתח ↗

לשון הווה. פירוש דאי אפשר לפרשו לשון צווי, משום דבמנוי הדיינים הנזכרים כבר הגיע הקלות, ואין צריך פעולה אחרת לעשות כדי להקל. ופירושו, ובזה תוכל להקל מעליך ולא בסבה אחרת:

2 משכיל לדוד פתח ↗

והקל מעליך דבר זה וכו׳ מה שמכריח לרש״י לפרשו שהוא מקור ולא ניחא ליה לפרשו בל׳ ציווי שאם הוא צווי למשה לא הול״ל והקל שהוא ציווי מההפעיל שהוא יוצא לזולת והכא לא שייך והכי הול״ל וקול מעליך שהיה מהקל על משקל סוב אבל כשנפרשהו בל׳ מקור ניחא שיבא המקור מההפעיל שהרי קאי על הדבר כלו׳ שהדבר הזה יהיה להקל מעל משה:

1 ושפטו. וִידוּנוּן, לְשׁוֹן צִוּוּי:

2 והקל מעליך. דָּבָר זֶה לְהָקֵל מֵעָלֶיךָ: והקל. כְּמוֹ "וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ" שמות ח', "וְהַכּוֹת אֶת מוֹאָב" מלכים ב ג', לְשׁוֹן הֹוֶה:

1 רש"י על שמות פתח ↗

ושפטו. וְדָיְנִין יָת עַמָּא:

1 גור אריה פתח ↗

וידונו לשון צווי. ואין פירושו כאן כמו "ושפטו" דאחר כך פסוק כו, שפירושו שהיו דנין כדלקמן רש"י שם:

2 מזרחי פתח ↗

והדבר הזה להקל מעליך והקל כמו והכבד את לבו לשון הוה. דאי אפשר לפרשו לשון צווי משום דבמנוי הדיינים הנזכרים כבר הגיע הקלות ואין שם פועל אחר לעשות כדי להוסיף עליו יהיה הנרצה בו הוסיף להקל הלכך עכ"ל שהוא מקור שפירושו שזה הפועל יהיה סבה להקל והוא כוי"ו והאבן הזאת שפירושו ואף אני אעשה. זאת שטעמו ובזה האבן הזאת כו' אף כאן ובזה תוכל להקל מעליך:

2 גור אריה פתח ↗

והקל מעליך דבר זה הוא להקל מעליך. דאין לפרש לשון צווי, דבמינוי הדיינין דלעיל נעשה זה שהיה מקיל מעליו, ולא יתכן לשון צווי עוד, אלא פירושו 'ודבר זה הוא להקל':

« רש"י על שמות י״ח:כ״א רש"י על שמות י״ח:כ״ג »