רש"י על שמות י״ז:ט״ו

רש"י על שמות י״ז:י״ד » « רש"י על שמות י״ז:ט״ז

1 מזרחי פתח ↗

ויקרא שמו של מזבח. לא שמו של הקב"ה שעשה לו הנס שמשפ' הנביאים תמיד לבנות מזבח ולקרא שמו על שם המאורע כמו ויקרא את שם המקום ההוא בית אל ויקרא לו יי' שלום:

2 רש"י על בראשית פתח ↗

ויקרא לו אל אלהי ישראל. לֹא שֶׁהַמִּזְבֵּחַ קָרוּי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶלָּא עַל שֵׁם שֶׁהָיָה הַקָּבָּ"ה עִמּוֹ וְהִצִּילוֹ קָרָא שֵׁם הַמִּזְבֵּחַ עַל שֵׁם הַנֵּס, לִהְיוֹת שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם נִזְכָּר בִּקְרִיאַת הַשֵּׁם, כְּלוֹמַר מִי שֶׁהוּא אֵל, הוּא הַקָּבָּ"ה, הוּא לֵאלֹהִים לִי, שֶׁשְּׁמִי יִשְׂרָאֵל. וְכֵן מָצִינוּ בְּמֹשֶׁה וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי שמות י"ז, לֹא שֶׁהַמִּזְבֵּחַ קָרוּי ה', אֶלָּא עַל שֵׁם הַנֵּס קָרָא שֵׁם הַמִּזְבֵּחַ לְהַזְכִּיר שִׁבְחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, ה' הוּא נִסִּי. וְרַבּוֹתֵנוּ דָּרְשׁוּ שֶׁהַקָּבָּ"ה קְרָאוֹ לְיַעֲקֹב אֵל מגילה י"ח; וְדִבְרֵי תוֹרָה כְּפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע ע' שבת פ"ח – מִתְחַלְּקִים לְכַמָּה טְעָמִים, וַאֲנִי לְיַשֵּׁב פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא בָּאתִי:

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

211 אודות שלעתיד לבוא יהיו ישראל אחד לגמרי, כן כתב בנר מצוה ט., וז"ל: "מצד חסרון הבריאה נתחדשו אלו ד' מלכיות. והם מיוחדים בדבר זה, שממשלתם יוצא מן השם יתברך, עד כי הם מבטלים אחדותו בעולם. ובסילוק ד' מלכיות אלו נאמר זכריה יד, ט 'והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד'. וכל זמן שאלו ד' מלכיות מושלים בעולם, אין כבוד השם יתברך נגלה בעולמו... ומצד החסרון הזה שהיה בבריאה עמדו ד' מלכיות אלו, שלקחו המלכות מן ישראל, אשר האומה הזאת נבראת לכבוד השם יתברך, וכדכתיב ישעיה מג, כא 'עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו'. ואלו ארבע מלכיות שנחלו המלכות מן ישראל, הם מבטלים כבודו יתברך בעולם הזה התחתון. כי אף ימצא בהם דבר מה שנותנים כבוד לשמו יתברך, כמו שיתבאר, הלא לא מעוקצם ולא מדובשם השם יתברך חפץ, כי עיקר כבודו מה שהוא יתברך אחד בעולמו ואין זולתו, דבר זה ממעטים האומות. ולא נבראו לזה רק ישראל... ולכך בסוף ד' מלכיות, כאשר תחזור המלכות לישראל, כתיב עובדיה א, כא 'ועלו מושעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה', זכריה יד, ט 'והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד'". וכן בתפלת שחרית בסוף "אז ישיר" הצמידו שני פסוקים אלו להדדי "ועלו מושעים לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". ובסוף הקדמתו לנצח ישראל ו. כתב: "יש אל השם יתברך הנצח, שיהיה מנצח מלכות הרביעית שיש לה הממשלה וכדכתיב 'ועלו מושעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה אחד'". ושם בהערה 23 נכתב: "מילת 'אחד' אינה מופיעה בפסוק בעובדיה, וכנראה כונתו לפסוק 'ביום ההוא יהיה ה', אחד ושמו אחד'... וכונתו שכאשר הקב"ה ינצח את המלכות הרביעית, אזי יהיה 'ה' אחד ושמו אחד'. וכפי שביאר רש"י בשמות יז, טו 'נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עשו כולו, וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם'. וכתב שם בגו"א אות יג לבאר: 'וביאור ענין זה, כי תמצא דבר בזרע עשו, שהוא עמלק, מה שלא תמצא בכל האומות, שהם בני עשו מתנגדים לישראל תמיד, עד שלא ישוו בגדולה, כשזה קם - זה נופל רש"י בראשית כה, כג וענין זה מורה שהם הפכים לגמרי מכל וכל... והשם של הקב"ה הוא 'אחד'... וכל זמן שאין אחדות בעולם, ונמצא זרעו של עשו בעולם שהם מתנגדים, הנה השניות בעולם, אין השם הזה שם הויה נמצא בשלימות בעוה"ז, כי השניות והחילוק בעוה"ז, והחילוק אינו שלם... ואין השם בשלימות נמצא אצלינו כל זמן שזרע עשו בעולם... וכאשר השניות בעולם אין שלימות מלכותו נמצא... עד שיכלה כל זרעו של עשו, ואז לא יהיו שניות בעולם, ואז יהיה ה' אחד ושמו אחד'. וראה שם הערה 48, ובגו"א דברים פכ"ה אות כה, הקדמה שלישית לגבורות ה' כ, נצח ישראל פנ"ט הערה 99, ושם פ"ס הערה 44. וראה הערה הבאה. ובפחד יצחק, אגרות וכתבים, אגרת נה, כתב: "אחדותו יתברך ואחדותם של ישראל הם בבחינת הא בהא תליא... ועלינו לדעת כי זה שכנסת ישראל קרויה היא 'יחידה ליחדך' פיוט "אום אני חומה" להושענא רבה, עומק הכוונה בזה הוא דאלה שני הייחודים הם כרוכים ומעורים ותלויים זה בזה. יחידה ליחדך" הובא למעלה הערה 155.

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נר מצוה פתח ↗

51 כוונתו כשתסולק המלכות האחרונה, היא מלכות אדום מן העולם, וכמו שבתפלת שחרית בסוף "אז ישיר" הצמידו לפסוק זה את הפסוק "ועלו מושעים לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה עובדיה א, כא, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". וכן כתב כאן בסמוך ראה ציון 70. ובסוף הקדמתו לנצח ישראל ו. כתב: "יש אל השם יתברך הנצח, שיהיה מנצח מלכות הרביעית שיש לה הממשלה וכדכתיב 'ועלו מושעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה אחד'". ושם בהערה 23 נכתב: "מילת 'אחד' אינה מופיעה בפסוק בעובדיה, וכנראה כונתו לפסוק 'ביום ההוא יהיה ה', אחד ושמו אחד' זכריה יד, ט, וכפי שצירפו שני פסוקים אלו להדדי בסוף 'אז ישיר' בתפילת שחרית. וכונתו שכאשר הקב"ה ינצח את המלכות הרביעית, אזי יהיה 'ה' אחד ושמו אחד'. וכפי שביאר רש"י בשמות יז, טו 'נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עשו כולו, וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם'. וכתב שם בגו"א אות יג לבאר: 'וביאור ענין זה, כי תמצא דבר בזרע עשו, שהוא עמלק, מה שלא תמצא בכל האומות, שהם בני עשו מתנגדים לישראל תמיד, עד שלא ישוו בגדולה, כשזה קם - זה נופל רש"י בראשית כה, כג וענין זה מורה שהם הפכים לגמרי מכל וכל... והשם של הקב"ה הוא 'אחד'... וכל זמן שאין אחדות בעולם, ונמצא זרעו של עשו בעולם שהם מתנגדים, הנה השניות בעולם, אין השם הזה שם הויה נמצא בשלימות בעוה"ז, כי השניות והחילוק בעוה"ז, והחילוק אינו שלם... ואין השם בשלימות נמצא אצלינו כל זמן שזרע עשו בעולם... וכאשר השניות בעולם אין שלימות מלכותו נמצא... עד שיכלה כל זרעו של עשו, ואז לא יהיו שניות בעולם, ואז יהיה ה' אחד ושמו אחד'. וראה שם הערה 48, ובגו"א דברים פכ"ה אות כה, הקדמה שלישית לגבורות ה' כ, ונצח ישראל פנ"ט הערה 99, ושם פ"ס הערה 44.

1 ויקרא שמו. שֶׁל מִזְבֵּחַ:

2 ה' נסי. הַקָּבָּ"ה עָשָׂה לָנוּ כָּאן נֵס. לֹא שֶׁהַמִּזְבֵּחַ קָרוּי ה', אֶלָּא הַמַּזְכִּיר שְׁמוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ זוֹכֵר אֶת הַנֵּס שֶׁעָשָׂה הַמָּקוֹם – ה' הוּא נֵס שֶׁלָּנוּ:

1 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ויקרא שמו, של מזבח - ה' נסי, ...לא שהמזבח קרוי ה' אלא המזכיר וכו'. לכאורה הדיבור השני סותר את הראשון. וקשה לי, מה מפריע לרש"י, אם אכן המזבח ייקרא בשם? פ' בשלח תשמ"ט, תשנ"א וראה "ספר הזכרון" לספר בראשית לג, כ. הערת ר' חזקי פוקס שי'

2 אור חדש פתח ↗

"ומשלוח מנות איש לרעהו וגו'". המצוה היא בפורים יותר מן יום טוב, ולמה המצוה הזאת יותר ביום זה מן יום טוב. אבל הדבר הזה ידוע ממה שהתבאר למעלה כי פורים הוא לישראל מפני שנצחו את זרע עמלק, אשר הם אויבים וצוררים ביותר. וזה כי ישראל הם הפך זרע של עמלק, כי כל זמן שזרע עמלק* בעולם, אין שמו אחד רש"י שמות יז, טו. וישראל הם מיחדים שמו ערב ובוקר, ובשביל זה הם עם אחד, ודביקים בו יתברך שהוא אחד. ומפני שישראל עם אחד, ראוי שיהיה בהם עם אחד, ויהיה להם חבור וריעות גמורה. לכן יש להם להחיות אביונים, מצד שהוא אחיו והם עם אחד, כדכתיב בכל* מקום אצל מצות הצדקה "אחיך", כי מפני שהם אחינו, יש לתת צדקה. ולכך המצוה ביותר ביום זה בלבד, הן משלוח מנות, הן מתנות לאביונים.

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

237 חידוש גדול יש בדברים אלו, כי רש"י שמות יז, טו כתב "נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו. וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם" הובא למעלה הערה 235. וזה מורה שכאשר ימחה שם עמלק, יהיה השם מלא. אך כאן כתב שהוא הדין גם לאידך גיסא; השם המלא ימחה את עמלק, וכלשונו: "לכך הזכירה את השם המיוחד, שהוא יפיל המן". והענין מתבאר לפי דבריו להלן פ"ט לאחר ציון 44, וז"ל: "מצד שהוא יתברך שמו אחד, בא האבוד לזרע עמלק, שכל זמן שזרע עמלק בעולם, אין נראה אחדותו בעולם... כי בטול שלהם מן השם יתברך שהוא אחד... שהיה זרע עמלק מתנגד לשם המיוחד, המורה שהוא יתברך אחד". הרי האחדות מבטלת את השניות, ולכך שם המיוחד מוחה את עמלק מהעולם. ובדר"ח פ"ג מ"א יז. כתב: "מצד השם יתברך אשר הוא אחד, אין ראוי להיות נמצא היצר הרע, שזה נחשב שניות. ולכך לעתיד שיהיה זכריה יד, ט 'ה' אחד ושמו אחד' לגמרי, אז יסתלק יצר הרע לגמרי. ומכל מקום אחדות השם יתברך הוא סבה להסתלקות היצר הרע, שהיצר הוא השניות" ראה להלן פ"ט הערה 276. ובבאר הגולה באר הרביעי שעט: כתב: "מצד הנגעים יש כאן שניות, כי העולם כולו הוא אחד, ועל ידי הנגעים נאמר עליו ויקרא יג, מו 'מחוץ למחנה מושבו', שיהיה האדם שבו הנגע נבדל ונחלק מן בני אדם, והרי כאילו יש כאן שניות לגמרי, באשר יש חלוק בנמצאים, כי מי שבו הנגע משתלח חוץ למחנה. ולפיכך השם יתברך, שהוא אחד, אין אצלו מציאות לנגעים, שעל ידי הנגעים נמצא השניות". ובנצח ישראל פ"ח רח: כתב: "כי בית המקדש הוא אחד לאל אחד, ולא יכול להתקיים שם השניות, והאחד דוחה השני, כי קצר מצע האחדות מלהשתרע שם השניות". ושם ר"פ לח כתב שבזמן המשיח העולם יתאחד, ואז "אי אפשר שיתקיים השניות והחילוק בעולם", ושם הערה 7. ובח"א לשבת קיט: א, סד:, בביאור מאמרם שם "כל העונה אמן יהא שמיה רבה מברך בכל כחו... אפילו יש בו שמץ של ע"ז, מוחלין לו", כתב: "כי הברכה הזאת של 'אמן יהא שמיה רבא' הוא למעלה מעולם הזה. וידוע כי הע"ז הוא השניות דוקא היה בעולם הזה, אבל הברכה הזאת היא מעולם העליון, ושם מסתלק השניות, שם רק אחדות. ולפיכך אף אם בו שמץ ע"ז מוחלין, כאשר מורה כי השם יתברך אחד מצד עולם העליון, ושם מסתלק השניות, עד שלא ימצא רק אחדות גמור מכל צד". וצרף לכאן את דברי המחזור ויטרי, שהובאו בתוספות ברכות ג. ד"ה ועונין, וז"ל התוספות שם: "פירש במחזור ויטרי 'יהא שמיה רבא' שזו תפלה שאנו מתפללין שימלא שמו, כדכתיב שמות יז, טז 'כי יד על כס יה', שלא יהא שמו שלם וכסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק. ופירושו כך 'יהא שמי"ה' שם 'יה' רבא, כלומר שאנו מתפללין שיהא שמו גדול ושלם". ובליקוטי אמרים אות יא כתב: "'אמן יהא שמיה רבא' פירושו מחיית עמלק, כמו שכתבו תוספות ריש ברכות בשם מחזור ויטרי". נמצא שכשם שאמירת "יהא שמיה רבא" מסלקת את השניות של ע"ז, כך היא מסלקת את השניות של עמלק. ואודות שהריגת המן היא קיום למחיית עמלק, כן נתבאר למעלה פ"א הערה 1391. וראה להלן הערות 292, 294, 295, ופ"ט הערה 45.

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נצח ישראל פתח ↗

23 מילת ״אחד״ אינה מופיעה בפסוק בעובדיה, וכנראה כונתו לפסוק ״ביום ההוא יהיה ה׳, אחד ושמו אחד״ זכריה יד, ט, וכפי שצירפו שני פסוקים אלו להדדי בסוף ״אז ישיר״ בתפילת שחתת. וכונתו שכאשר הקב״ה ינצח את המלכות הרביעית, אזי יהיה ״ה׳ אחד ושמו אחד״. וכפי שביאר רש״י בשמות יז, טו ״נשבע הקב״ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עשו כולו, וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם״. וכתב שם בגו״א אות יג לבאר: ״וביאור ענין זה, כי תמצא דבר בזרע עשו, שהוא עמלק, מה שלא תמצא בכל האומות, שהם בני עשו מתנגדים לישראל תמיד, עד שלא ישוו בגדולה, כשזה קם — זה נופל רש״י בראשית כה, כג וענין זה מורה שהם הפכים לגמרי מכל וכל... והשם של הקב״ה הוא ׳אחד׳... וכל זמן שאין אחדות בעולם, ונמצא זרעו של עשו בעולם שהם מתנגדים, הנה השניות בעולם, אין השם הזה שם הויה נמצא בשלימות בעוה״ז, כי השניות והחילוק בעוה״ז, והחילוק אינו שלם... ואין השם בשלימות נמצא אצלינו כל זמן שזרע עשו בעולם... וכאשר השניות בעולם אין שלימות מלכותו נמצא... עד שיכלה כל זרעו של עשו, ואז לא יהיו שניות בעולם, ואז יהיה ה׳ אחד ושמו אחד״. וראה שם הערה 48, ובגו״א דברים פכ״ה אות כה, הקדמה שלישית לגבורות ה׳ כ, ולהלן פנ״ט הערה 99, ופ״ס הערה 44.

רש"י על שמות י״ז:י״ד » « רש"י על שמות י״ז:ט״ז