רש"י על שמות ט״ז:ד׳

« רש"י על שמות ט״ז:ג׳ רש"י על שמות ט״ז:ה׳ »

1 שפתי חכמים פתח ↗

צורך אכילת יום כו'. פירש מלת דבר, ענין וצורך. ומפני שצורך היום הוא לכמה דברים, פירש המכוון פה צורך אכילת היום. גם הוסיף מלת ולקטו בין מלת יום ובין מלת ביומו, להודיע שמלת ביומו דבקה עם מלת ילקטו. לא עם יום הסמוך לו, שאז יהיה פירושו צורך היום שבאותו יום, ואין לו טעם. גם לא נודע מזה זמן לקיטתו. לכן הוסיף הרב ואמר ילקטו ביומו. ולהודיע גם כן שאין כוונת הכתוב שחובה ללקוט, רק שלא ילקטו היום לצורך מחר. הרא"ם:

1 מזרחי פתח ↗

דבר יום ביומו צורך אכילת יום ילקטו ביומו. פירש מלת דבר עניין וצורך כמו על דבר הכסף שפירושו על עניין הכסף אף כאן עניין היום וצרכו גם הוסיף לומר צורך אכילת היום מפני שצורך היום הוא לכמה ענינים והמכוון פה אינו רק לצורך האכילה שהוא המן גם הוסיף מלת ילקטו בין מלת יום ובין מלת ביומו להודיע שמלת ביומו דבקה עם מלת ילקטו כאילו אמר דבר היום יצא העם ולקטו אותו ביומו לא עם מלת לו הסמוך לו כי אז יהיה פירושו צורך יום שבאותו יום ואין טעם לו גם לא נודע מזה זמן לקיטתו ומה שהוסיף עוד ולא ילקטו היום לצורך מחר הוא להודיע שאין לקיטתו ביומו על צד החיוב שאילו רצה שלא ללקוט כלל הרשות בידו אבל כונת הכתוב בלקיטתו ביומו אינו רק שלא ילקטו היום לצורך מחר:

1 גור אריה פתח ↗

צורך אכילת יום ביומו. שאין לפרש שילקטו דבר יום ביומו ולא יעברו שלא ילקטו, דעל זה לא היה מצוה, רק פירושו שלא ילקטו ליום המחרת כ"ה ברא"ם. וכאילו כתוב 'דבר יום ביומו תלקטו', ולא תלקטו היום לצורך מחר, שאסור להותיר:

2 שפתי חכמים פתח ↗

אם ישמרו וכו'. הרא"ם גורס בו אנסנו. ופי' למען אנסנו הוא דבוק בלחם מן השמים, פי' עם המצות התלויות בו, דהיינו שמירת שבת, ושלא ילקטו היום לצורך מחר. לא עם הסמוך לו, שהוא ללקטו דבר יום ביומו, שאז יובן שמה שהזהרתי שלא ילקטו היום לצורך מחר, הוא למען אנסנו אם יקיים מצותי בזה אם לא, וזה לא יתכן, דלמה ירצה לנסותו במצות לא תותירו ולא במצות השבת:

2 מזרחי פתח ↗

הילך בתורתי אם ישמרו מצות התלויות בו שלא יותירו ממנו ולא יצאו בשבת ללקוט. אבל לא כדפי' בפרשת עקב גבי לנסותך לדעת התשמור מצותיו שלא תנסהו ולא תהרה' אחריו דהת' הנסיון דבק עם הענוי דלעיל מיניה והנסיון שאצל הענוי פירושו שלא תהרהר אחריו אבל פה שאין בספו' הזה צער וענוי לא יתכן לפרשו שלא תהרה' אחריו. ולכן מה שכת' הרמב"ן ז"ל על דברי הרב ואיננו נכון אבל הוא כמו שאמר המאכילך מן במדבר אשר לא ידעין אבותיך למען ענותך ולמען נסותך אינו מחוור:

2 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה למען אנסנו הילך בתורתי, ...שלא יותירו ממנו וכו'. ואולי נסיון זה הוא בדומה לדברי בעל "ספר החינוך" במצוה שלא להותיר מבשר הפסח: ...כדרך מלכים ושרים שאינם צריכים להותיר וכו', כלומר הענין הוא להפוך עם עבדים לעם מלכים. פ' בשלח תשל"ט והנה הפרשנים על אתר הבינו נסיון זה באופנים שונים: רש"י - הישמרו ישראל את המצוות התלויות במן - לא יותירו, לא יצאו בשבת וכו'. רמב"ן - היאמינו בה' על אף הקושי שבאכילת מזון זר וקצוב מתוך צמצום. רשב"ם ורש"ר הירש - היבטחו בה' שיתן להם מזונותיהם. ספורנו - היעבדו את ה' גם מתוך חיי עושר והרחבה. אור החיים הק' - הילכו בדרך התורה גם בהיותם פנויים מכול.

1 דבר יום ביומו. צֹרֶךְ אֲכִילַת יוֹם יִלְקְטוּ בְּיוֹמוֹ וְלֹא הַיּוֹם לְצֹרֶךְ מָחָר מכילתא:

2 למען אנסנו הילך בתורתי. אִם יִשְׁמְרוּ מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בּוֹ, שֶׁלֹּא יוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא יֵצְאוּ בַּשַּׁבָּת לִלְקֹט:

1 רש"י על ויקרא פתח ↗

דבר יום ביומו. חֹק הַקָּצוּב בְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים:

1 גור אריה על שמות פתח ↗

ראו בעיניכם כו'. רוצה לומר מה שהוצרך לומר "ראו" ולא אמר "ה' נתן לכם את השבת", אלא רוצה לומר 'ראו בעיניכם', כי ראיה יותר גדולה מן השמיעה, כמו שפירש כמה פעמים. ומה שאמר שהרי נס נעשה לכם שהיה יורד להם לחם משנה בערב שבת, הקשה הרא"ם דמאי ראיה מזה שירד להם לחם משנה, שמא בשביל קדושת היום הששי שנתן בו לחם יותר, והוי ליה להביא ראיה שלא ירד להם המן ביום השביעי, וכן בב"ר אמרו הראיה על קדושתו מה שלא ירד ביום השביעי – לא מה שיורד לחם משנה ביום הששי. ולא דקדק כלום, כי יודעים היו ישראל שיום השביעי קדוש בעצמו, אבל משה רבינו עליו השלום הוצרך להביא ראיה שהקב"ה רוצה שישראל ישמרו את יום השבת – מדקאמר "ראו כי ה' הוא נתן לכם את יום השבת" ולא אמר 'כי ה' קדש את יום השבת', אלא נותן לכם להיות שומרים אותו, ולא תאמרו כי יום השביעי מקודש מששת ימי בראשית, ולא נצטוו באי עולם עליו. והוצרך להביא ראיה שהרי הקב"ה נתן לכם לחם משנה, ולמה יתן לכם לחם משנה – כדי שתשמרו את יום השבת, ותתקנו הכל קודם שבת. ואין לומר דשמא לא נתן להם השבת, ומשום שלא יהיה יורד בשבת הקדים בערב שבת, דאי משום שלא ירד ביום השביעי ולכך ירד ביום הו' לחם משנה, זה אין סברא, דכיון דראינו שלא מצאו בכל יום רק מה שהוא ראוי לאותו יום רש"י פסוק ד – למה ירד להם ביום הששי לחם משנה, וכי בשביל שאין המן ירד ביום השביעי ירד להם ביום הו' דבר שאין שייך בו, אלא יום הששי מכין לשבת ביצה ב ע"ב, דאסור לבשל בשבת, והשתא כיון דיום הששי מכין לשבת יורד המן ביום הו' לשבת:

2 גור אריה פתח ↗

הילך בתורתי וכו'. ואין לפרש "אנסנו" כמו "לנסותך התשמור מצותיו" בפרשת עקב ר' דברים ח, ב, שכאן לא יתכן לפרש כך, שאין אומרים לאדם 'אנסה אותך אם לא תהרהר אחרי', שאם כן לא היה זה נסיון, אבל יתכן לומר 'אנסה אותך אם תשמור מצותי'. אבל לקמן הם דברי משה, אמר "ויענך וגו' לנסותך" אם לא תהרהר אחריו יתברך:

2 רמב"ן על שמות פתח ↗

לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם יִשְׁמְרוּ מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בּוֹ שֶׁלֹּא יוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא יֵצְאוּ בְּשַׁבָּת לִלְקֹט. לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על שמות ט"ז:ד'. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, אֲבָל הוּא כְּמוֹ שֶׁאָמַר שם טז "הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵטִיבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ", כִּי נִסָּיוֹן הוּא לָהֶם שֶׁלֹּא הָיָה בְּיָדָם מָזוֹן, וְלֹא יִרְאוּ לָהֶם עֵצָה בַּמִּדְבָּר רַק הַמָּן, שֶׁלֹּא יָדְעוּ מִתְּחִלָּה, וְלֹא שָׁמְעוּ מֵאֲבוֹתָם, וְיוֹרֵד לָהֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ וְיִרְעֲבוּ אֵלָיו, וְעִם כָּל זֶה שָׁמְעוּ לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַשֵּׁם לֹא בַּמִּדְבָּר לֹא מְקוֹם לֶחֶם: וְכָכָה אָמַר לָהֶם עוֹד שם ח ב "וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם לֹא", כִּי הָיָה יָכוֹל לְהוֹלִיכָם בְּדֶרֶךְ הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם, וְהוֹלִיכָם בְּמִדְבַּר נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב שם טו, וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם לֶחֶם רַק מִן הַשָּׁמַיִם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְנַסּוֹתָם וּלְהֵטִיב לָהֶם בָּאַחֲרוֹנָה, שֶׁיַּאֲמִינוּ בּוֹ לְעוֹלָם. וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי עִנְיַן הַנִּסָּיוֹן בְּפָסוּק "וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם" בראשית כב א. וְהָרַב אָמַר בְּמוֹרֶה הַנְּבֻכִים ג כד לָדַעַת כָּל יוֹדֵעַ וּלְנַסּוֹת הֲיֵשׁ תּוֹעֶלֶת בַּעֲבוֹדַת הָאֵל, וְאִם יֵשׁ בָּהּ סִפּוּק צֹרֶךְ אִם לֹא. וְאִם כֵּן הָיָה רָאוּי שֶׁיֹּאמַר "לְמַעַן יְנַסֶּה לָדַעַת": וְהִנֵּה לֹא הִזְכִּיר כָּאן דָּבָר רַק הַמָּן שֶׁהוּא הַלֶּחֶם שֶׁהִמְטִיר לָהֶם, אֲבָל כַּאֲשֶׁר אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה שמות ט"ז:ח' בְּתֵת ה' לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ, יָדַעְנוּ כִּי הַכֹּל נֶאֱמַר לוֹ, אֲבָל הַכָּתוּב יְקַצֵּר בַּדְּבָרִים הַנִּכְפָּלִים בְּעִנְיַן הַצִּוּוּי אוֹ בַּסִּפּוּר, כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי לְךָ פְּעָמִים רַבִּים לעיל ט יב, י יב, יא א, וּפְעָמִים לֹא יַזְכִּיר הָאֶחָד כְּלָל, דִּכְתִיב בַּפָּרָשָׁה הַזֹּאת שמות ט"ז:ל"ב זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ, וְלֹא נִכְתְּבָה הַצַּוָּאָה כְּלָל, וְכֵן בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים: וְעַל דַּעַת הָאוֹמְרִים הראב"ע כִּי "לֶחֶם" - כָּל מַאֲכָל, יִתָּכֵן שֶׁיֹּאמַר הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם עַל הַמָּן וְעַל הַשְּׂלָו, כִּי יִתֵּן לָהֶם שְׁאֵלָתָם שֶׁשָּׁאֲלוּ לֶחֶם וּבָשָׂר, וּמֹשֶׁה פֵּרֵשׁ שֶׁיִּהְיֶה הַבָּשָׂר בָּעֶרֶב לֶאֱכֹל וְהַלֶּחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ:

« רש"י על שמות ט״ז:ג׳ רש"י על שמות ט״ז:ה׳ »