רש"י על שמות ט״ז:כ׳

« רש"י על שמות ט״ז:י״ז רש"י על שמות ט״ז:כ״א »

1 שפתי חכמים פתח ↗

דתן ואבירם. מדכתיב אנשים, דבכל מקום שנא' אנשים או נצים, הוא דתן ואבירם:

1 גור אריה פתח ↗

דתן ואבירם. עיין בפרשת שמות לעיל ה, כ גבי "ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים", ובפרשת דברים:

1 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ויותרו אנשים, דתן ואבירם תנחומא שמות י. מכיון שאין הכתוב מזהה את העבריינים, נוקט המדרש את הכלל "תולין קלקול במקולקל", וכדברי ר' דב רפל שי' - כדי לצמצם את מספרם של עושי הרע. פ' בשלח תשנ"ג

2 שפתי חכמים פתח ↗

לשון רמה. כאילו אמר והתליעו תולעים. ולא לשון הורמה, ופי' הגביה תולעים, כי לא מצינו וירם פועל יוצא:

2 הון עשיר על משנה אבות פתח ↗

רמה ותולעה. כמדומה היה לי שרמה נקרא בהיותו קטן, ותולעה בהיותו גדול, וכן כתיב שמות טז, כ וירם תולעים. בתחילה וירם ערש"י שם, והדר היו תולעים, ולא כתיב והתליע רמה. אבל ראיתי אח"כ במסכת דרך ארץ פ"ב פ"ג על ענין זה, ר"ש אומר רמה בחייו ותולעה במותו, רמה בחייו אלו הכנים, ותולעה במותו זהו שמרחיש במותו, ע"כ:

3 שפתי חכמים פתח ↗

הרי זה מקרא הפוך כו'. נראה לי שאין להפכו, כי הוא לחם אבירים ואין דרכו להבאיש. אלא התולעים היה בו תחילה, ומחמת התולעים הבאיש. מהרש"ל. ואין דבריו נראין, שהרי כתיב בקרא כאשר צוה משה ולא הבאיש ורמה לא היתה בו:

3 רמב"ן על שמות פתח ↗

וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ הֲרֵי זֶה מִקְרָא הָפוּךְ, שֶׁבַּתְּחִלָּה הִבְאִישׁ וּלְבַסּוֹף הִתְלִיעַ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר שמות ט"ז:כ"ד "וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ". וְכֵן הוּא הַדֶּרֶךְ לְכָל דָּבָר שֶׁהוּא מִן הַמַּתְלִיעִים. לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על שמות ט"ז:כ'. וְאִלּוּ הָיָה הַמָּן מַתְלִיעַ בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע כְּדֶרֶךְ שְׁאָר הַמַּתְלִיעִים, הָיָה הַדָּבָר כֵּן, אֲבָל זֶה שֶׁהִתְלִיעַ בְּדֶרֶךְ נֵס יִתָּכֵן שֶׁהֵרִים תּוֹלָעִים תְּחִלָּה, וְאֵין צֹרֶךְ שֶׁנַּהֲפֹךְ הַמִּקְרָא. וְעוֹד, כִּי הַכָּתוּב שֶׁאָמַר וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ, הוּא הַמּוֹכִיחַ כֵּן, כִּי אִלּוּ לֹא הָיָה מֵרִים תּוֹלָעִים עַד אֲשֶׁר עָלָה בָּאְשׁוֹ תְּחִלָּה, כְּשֶׁאָמַר "וְלֹא הִבְאִישׁ", כְּבָר הִבְטִיחָנוּ שֶׁלֹּא הָיְתָה בּוֹ רִמָּה, וְלָמָּה יִכְפֹּל אַחֲרֵי כֵן "וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ". אֲבָל אִם הֵרִים תּוֹלָעִים תְּחִלָּה כִּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא, הֻצְרַךְ לוֹמַר שֶׁזֶּה לֹא הִבְאִישׁ וְגַם לֹא עָלְתָה בּוֹ רִמָּה כְּלָל. וְאַף מִן הַמַּתְלִיעִים בְּטֶבַע לֹא יִבְאֲשׁוּ רַק הַחַמִּים וְלַחִים מֵהֶם, אֲבָל הַיְּבֵשִׁים יָרוּמוּ תּוֹלָעִים וְלֹא יִבְאֲשׁוּ כְּלָל, כָּעֵצִים הַמַּתְלִיעִים וְהַפֵּרוֹת הַמְּרִימִים תּוֹלָעִים בְּאִבֵּיהֶן אוֹ אַחֲרֵי כֵן. וְסִפֵּר הַכָּתוּב שֶׁגַּם זֶה הִבְאִישׁ בְּנֵס: וּבְאֵלֶּה שְׁמוֹת רַבָּה כה י יד אָמְרוּ, וְכִי יֵשׁ לְךָ דָּבָר שֶׁבַּתְּחִלָּה עוֹשֶׂה תּוֹלָעִים וְאַחַר כָּךְ מַבְאִישׁ, אֶלָּא שֶׁהקב"ה בִּקֵּשׁ לְהַרְאוֹת מַעֲשֵׂיהֶם לַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יָרִיחוּ אֶת רֵיחוֹ בָּעֶרֶב וְיַשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ, שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה כָּל הַלַּיְלָה שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת שֶׁל תּוֹלָעִים, מִיָּד וַיִּקְצֹף עֲלֵיהֶם מֹשֶׁה:

3 דברי דוד פתח ↗

ויבאש וכו' וכן דרך כל המתליעים הרמב"ן הקשה על רש"י דא"כ למה הוצרך לכתוב ורמה לא היתה בו דפשיטא הוא כיון דכבר אמר ולא הבאיש ממילא לא היתה בו רמה, דאל"כ היה מבאיש תחילה. ונראה לתרץ דקמ"ל דדוקא דבמה שהניחו אותו לילה לא היתה בו רמה, אבל אם הותירו ממנו בליל מוצאי שבת היה בו באמת רמה, דלא הותרה ההנחה אלא מכח שבת בלבד כאילו ירד ביום השבת עצמו:

1 ויותרו אנשים. דָּתָן וַאֲבִירָם:

2 וירם תולעים. לְשׁוֹן רִמָּה:

3 ויבאש. הֲרֵי זֶה מִקְרָא הָפוּךְ, שֶׁבַּתְּחִלָּה הִבְאִישׁ וּלְבַסּוֹף הִתְלִיעַ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ", וְכֵן דֶּרֶךְ כָּל הַמַּתְלִיעִים מכילתא:

1 רש"י על שמות פתח ↗

שני אנשים עברים. דָּתָן וַאֲבִירָם, הֵם שֶׁהוֹתִירוּ מִן הַמָּן נדרים ס"ד: נצים. מְרִיבִים: למה תכה. אַעַ"פִּ שֶׁלֹּא הִכָּהוּ נִקְרָא רָשָׁע בַּהֲרָמַת יָד סנהדרין נ"ח: רעך. רָשָׁע כְּמוֹתְךָ תנחומא:

1 משכיל לדוד פתח ↗

ויותירו אנשים דתן ואבירם בש״ר יליף לה מג״ש נאמר כאן אנשים ונאמר להלן סורו נא מעל אהלי האנשים וכו׳ והק׳ הר״ב יפ״ת דא״כ לימא דקרח נמי בכלל כמו התם ונדחק בתירוצו ע״ש ונ״ל דנילף נמי אנשים דהכא מאנשים דבפ׳ שמות שני אנשים עברים נצים. דהתם ודאי אין קרח בכללם שהרי כתיב בתר הכי כי מתו כל האנשים וכו׳ ופירשו רבותינו ז״ל שירדו מנכסיהם וקרח עשיר היה:

2 מזרחי פתח ↗

וירם תולעים לשון רמה. כאילו אמר ויתליע תולעים לא לשון רוממות והגבהה כמו ותרם מעל הארץ שא"כ תהיה מלת וירם פועל יוצא שהגביה תולעים ולא נמצא זה הפועל בשום מקום רק עומד:

3 מזרחי פתח ↗

ויבאש הרי זה מקרא הפוך שבתחלה הבאיש ולבסוף התליע כעניין שנאמר ולא הבאיש ורמה לא היתה בו וכן דרך המתליעים: והרמב"ן ז"ל טען ואמר שאלו היה המן מתליע כדרך הטבע כשאר המתליעים היה הדבר כן אבל זה שהתליע בדרך נס יתכן שהרי' תולעים תחלה ואין צורך שנהפוך המקרא ועוד כי הכתוב שאמר ולא הבאיש ורמה לא היתה בו הוא המוכיח כן כי אלו לא היה מרים תולעים עד אשר עלה באשו תחלה כשאמר ולא הבאיש כבר הבטיח בו שלא היתה בו רמה ולמה יכפול אחר כך ורמה לא היתה בו אבל אם הרים תולעים תחלה כפשוטו של מקרא הוצרך לומר שזה לא הבאיש וגם לא עלתה בו רמה כלל עכ"ד. וזאת הטענה אינה אלא על המכילתא כי שם אמר וירם תולעים ויבאש שהרי זה מקרא מסורס וכי מה שמרחיש הוא מבאי' ואח"כ מרחיש כעניין שנ' ולא הבאיש ורמה לא היתה בו עם שאין טענתו טענה כלל כי מה שטען שאחר שהיתה התלעתו על דרך נס יתכן שהרים תולעים תחלה ואין צורך שנהפוך המקרא יש לאומר שיאמר שמאחר שכל האותות והמופתי' אף על פי שהם. דרך נס עם כל זה אין עשייתם רק על דרך הטבע הנה יחוייב בהכרח שיהי' גם זה כדרך המתליעים והמקרא הפוך וכמוהו רבים ואם בעבור שאמר ולא הבאיש ורמה לא היתה בו שהוא מוכח כדבריו דאל"כ למה יכפול לומר ורמה לא היתה בו אחר שאמר לא הבאיש הנה דבריו צודקים אילו היה כתוב לא הבאיש ולא רמה היתה בו שאז היה מורה ששלל ממנו ההבאשה והרמה כדרך הכתוב כשירצה לשלול שתי שלילות אבל עכשיו שכתוב ולא הבאיש ורמה לא היתה בו יחוייב בהכרח שיפורש שלא הבאיש ולכן רמה לא היתה בו ויחוייב מזה שהבאיש קודם מהרמה כמו שדרשו במכילתא לא כמו שהרמב"ן משרש אותו. ומה שהוסיף עוד לומר ואף המתליעים בטבע ולא יבאשו רק החמים ולחים אבל היבשים ירומו תולעים ולא יבאשו כלל אין זו ראיה על הנדון הזה רק אם היה אומר שיש שמתליעים תחלה ואח"כ מבאישים אבל מהמתליעים ואינם מבאישים כלל אין ראיה על המתליע ואח"כ מבאיש כו מדרך כל מבאיש ומתליע שיבאיש תחלה ואח"כ יתליע. ומה שדרשו באלה שמות רבה שהתליע ואח"כ הבאיש הוא כדי לפרש המקרא כמשמעו והיא אגדה רחוקה מדרך הפשט והרב ז"ל כבר גלה דעתו בפרשת בראשית שיש מדרשי אגדה הרבה ואני לא אביא מהם רק אותם שהם קרובים לפשוטו של מקרא:

3 משכיל לדוד פתח ↗

ויבאש ה״ז מקרא הפוך וכו׳ עמ״ש בפרשת שמות על פ׳ ויקח משה את מטה האלהים בידו קחנו משם. דה״נ שפיר שייך דהכא נמי ליכא למטעי וכמו שסיים רש״י וכן דרך כל המתליעים הילכך לא חש הכתוב לכתבו בהיפוך אף שהוא בחד עניינא לרמוז איזה דבר ועיינתי בש״ר ומצאתי כתוב וז״ל וכי יש לך דבר שבתחלה עושה תולעים ואחר כך מבאיש אלא שהקדוש ברוך הוא ביקש וכו׳ שלא יריחו את ריחו בערב ויעמדו וישליכו אותו אלא שהיה עושה כל אותו הלילה שורות שורות של תולעים וכו׳ עכ״ל ונל״עד שגם המדרש מודה שלא היה דבר זה חוץ מן הטבע ולעולם בתחלה הבאיש בעצם ואחר כך התליע וכדברי המכילתא אלא דהמר׳ בא לתרץ דאמאי כתבה תורה בל׳ מסורס לרמוז דאף על גב שכבר הסריח מ״מ סתם הקדוש ברוך הוא כל אותו הלילה בהם חוש הריח שלא היו מריחין ולא מרגישין בסרחון כדי להראות מעשיהן לבריות שלא ישליכוהו וכו׳ ובין כך היה עושה שורות של תולעי׳ כל הלילה באופן דבבקר בתחלה ראו התולעים לפי שעשו שורות שורות עד למרחוק ואח״כ כשנתקרבו אצלו שמעו והריחו הריח רע שנבאש ולכך כתוב ברישא וירם והדר ויבאש ונמצא דמ״ש הרא״ם ז״ל דהש״ר פליג עם המכילתא ליתא אחר המחילה וכל דברי חכמים קיימים:

3 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ויבאש, הרי זה מקרא הפוך, שבתחילה הבאיש וכו'. לא ידעתי, מה פירוש: מקרא הפוך. ויתרה מזו. למה אין רש"י רואה כאן נס - כפי שהוא רגיל לראות - שהיתה כאן מציאות הפוכה, כלומר שבאמת התליע תחילה ורק אחר כך הבאיש. פ' בשלח תש"ס וראה "נימוקי רש"י" לרבי חיים הירשנזון על אתר שציין ש"מקרא הפוך" הוא אחד מל"ב מידות של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי - "מוקדם שהוא מאוחר בענין", שהיא המידה הל"א הערת ר' חזקי פוקס שי'. וראה רמב"ן שהקשה על דברי רש"י והביא דברי חז"ל בשמות רבה כה, יד שאמרו: וכי יש לך דבר שבתחילה עושה תולעים ואחר כך מבאיש, אלא שהקב"ה ביקש להראות מעשיהם לבריות לפרסם חטאם, שכל העובר עבירה בסתר נפרעים ממנו בגלוי - "עץ יוסף" שם, שלא יריחו את ריחו בערב וישליכו אותו ואז לא יוודע לבריות שהותירו, אלא היה עושה כל הלילות שורות שורות של תולעים, מיד "ויקצף עליהם משה".

« רש"י על שמות ט״ז:י״ז רש"י על שמות ט״ז:כ״א »