רש"י על שמות ט״ו:ט״ז:א׳-ב׳

« רש"י על שמות ט״ו:ט״ו רש"י על שמות ט״ו:י״ז »

16 שפתי חכמים פתח ↗

על הקרובים כו'. דאל"כ תרתי למה לי:

16 משכיל לדוד פתח ↗

תפל וכו׳ על הרחוקים וכו׳ הכי אי׳ במכילתא והן אמת דהכפל אימתה ופחד מכריח לדרוש כמ״ש הר״אם ז״ל מ״מ ק׳ מנ״ל למדרש הכי אימא איפכא ותו איכא למידק אמאי אצטריך קרא למפרט קרובים ורחוקים מהיכא תיתי לחלוק בינייהו הא כבר כתיב לעיל שמעו עמים דמשמע כלהו. ונל״עד דר״זל דבר גדול דברו בזה מסתרי תורה והיינו דידוע מדברי מרן הארי״אל זי״ע דאימה מצד בינה אי׳ עילאה ופחד מצד הגבו׳ פחד יצחק ועל ידם משתברים הקלי׳ שאין הדין נמתק אלא בשרשו עיין ביהודי השובבים. והנה אמרו רז״ל שמן הי׳ אומות שהבטיח הק״בה לאברהם אבינו ולא הוריש לישראל אלא ז׳ אומות והג׳ קני קניזי קדמוני הם שמורים לע״ל עיין מ״ש רש״י על פ׳ ואם ירחיב ה׳ אלהיך את גבולך וביאר רבינו האריא״ל ז״ל דשלשה אלו קני קניזי קדמוני הם נגד ג׳ ראשונות שבקלי׳ והנה הכא רבותינו במכילתא הרגישו קושיא בקרא דלעיל דכתיב נמוגו כל יושבי כנען דתיבת כל מאי אתא לרבויי הו״לל יושבי כנען כדכתיב לעיל יושבי פלשת ומ״ש דהכא כתיב כל ותירצו שבא לרבות דלא בלבד הז׳ אומות נתייראו אלא אף הג׳ אומות קני קניזי קדמוני דהואיל וראו שנתעוררו גבו׳ עליונה דאימא וגבו׳ תתאה חששו דגבו׳ תתאה תכניע ז׳ אומות שהם בז״ת דקלי׳ וגבו׳ עליונה דאי׳ תכניע ק׳ ק״ק שהם בג״ר דקלי׳ וז״ש תפל עליהם אימתה ופחד וביארו אימתה על הרחוקים דהיינו הג׳ אומות ק׳ ק״ק שהם רחוקים דשמורים לע״ל אבל הם באותה שעה נתייראו שמא בא קצם על ידי אימ׳ גבו׳ עליונה דאי׳ ופחד דגבו׳ פחד יצחק על הקרובים שהם ז׳ אומות זה נלע״ד אמיתות המאמר וברוך ה׳ שזיכני להבין עומק רום דברי חכמים כדרבונות הם אמת ודבריהם אמת:

16 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה קנית, חבבת משאר אומות, כחפץ וכו'. וקשה לי, הרי חיבוב חפץ שכזה הוא תוצאה של קניינו בכסף רב, ולא עצם הקניין. ואילו רש"י בא לבאר את הפועל קנ"ה, כלומר הקניין עצמו. פ' בשלח תשס"ו הערת הגר"א נבנצל שליט"א: אדם קונה בכסף רב חפץ שחביב עליו.

17 שפתי חכמים פתח ↗

למלכי שבעה אומות כשאביאם לארץ. וא"ת דהכא משמע שהי' מרמז לו עכשיו שלא יכנס משה לארץ, ולקמן בפ' בהעלותך במדבר י, כט על פסוק נוסעים אנחנו אל המקום, פי' רש"י בעצמו, דסבר משה שיכנס לארץ. וי"ל שהי' סבר שיהיה נכנס שם וימות קודם שיכבשו שבעה אומות, דזמן ארוך היו ישראל לוחמים קודם שכבשו מלכי אומות. אבל מ"מ קשה, דהא רש"י פי' לעיל ד, יג על פסוק שלח נא ביד תשלח, אין סופי להכניסם לארץ, א"כ משמע בהדיא שהי' יודע משה שלא יכנס שם. וי"ל שהיה סבר, נהי דלא יכנסו על ידו ולא יהיה שר ומושל עליהם, אבל מ"מ יכנס שם כשאר ישראל. אבל מ"מ קשה, דהא לקמן בפרשת בשלח עה"פ טו, יז תביאמו ותטעמו פי' רש"י, נתנבא משה שלא יכנוס לארץ. וי"ל דודאי הוא שנתנבא, אבל לא בדרך נבואה ממש נתנבא, אלא ניבא ולא ידע מה ניבא:

17 רש"י על תהילים פתח ↗

וַיִּבֶן כְּמוֹ רָמִים מִקְדָּשׁוֹ וְגוֹ׳. כְּמוֹ שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁנֶּאֶמְרוּ בָּהֶם שְׁתֵּי יָדַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר ״אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם״ ישעיה מח:יג, אַף בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם שֶׁנֶּאֱמַר ״כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ״ שמות טו:יז. דָּבָר אַחֵר: כְּמוֹ רָמִים מִקְדָּשׁוֹ כְּאֶרֶץ יְסָדָהּ. מַה שָּׁמַיִם וָאָרֶץ אֵין לָהֶם חֲלִיפִין, אַף מִקְדָּשׁ אֵין לוֹ חֲלִיפִין לְהַשְׁרוֹת שָׁם שְׁכִינָה:

16 תפל עליהם אימתה. עַל הָרְחוֹקִים:

17 ופחד. עַל הַקְּרוֹבִים, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ וְגוֹ'" יהושע ב':

16 מזרחי פתח ↗

אימתה על הרחוקים ופחד על הקרובים. במכילתא דאם לא כן תרתי למה לי:

16 דברי דוד פתח ↗

תפול עליהם אימתה, על הרחוקים עיין בפירש"י סוף עקב ותבין כאן כוונת רש"י:

16 גור אריה פתח ↗

קנית חבבת. עיין בפרשת לך לך בפסוק בראשית יד, יט "קונה שמים וארץ". ודברי רש"י סותרים דברי עצמו, כי פירש שם "קונה שמים וארץ" 'על ידי עשייה קנאם להיות שלו', וכאן פירש "קנית" על החבוב, ויש לומר דכל אחד לפי ענין שלו, דכאן לא יתכן לפרש עשייה שעשאם, דגם שאר אומות ברא, אבל בשמים והארץ, שרוצה לומר שברא כל העולם, כלומר השמים והארץ וכל אשר בם – שייך לומר עשאם:

17 רש"י על שמות פתח ↗

אשר הכנתי. אֲשֶׁר זִמַּנְתִּי לָתֵת לָכֶם, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ; וּמִדְרָשׁוֹ אל המקום אשר הכנתי כְּבָר מְקוֹמִי כְּנֶגְדּוֹ, וְזֶה אֶחָד מִן הַמִּקְרָאוֹת שֶׁאוֹמְרִים שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד שֶׁל מַטָּה תנחומא:

17 מזרחי פתח ↗

נתנבא משה שלא יכנס לארץ לכך לא תביאנו. פירוש ניבא ולא ידע מה ניבא כדאיתא במכילתא דאל"כ מאי נוסעים אנחנו דקאמר ששתף עצמו עמהם וכתב רש"י ז"ל מפני שעדיין לא נגזרה גזרה עליו וכסבור שהיה נכנס ואע"פ שכבר קדמה לו גזרת עתה תראה ולא העשוי למלכי שבעה אומות. י"ל שהיה סבור שיכנס לארץ אבל ימות קודם העשוי למלכי שבעה אומות ולא יזכר לראותו ומה שכתב רש"י בפסוק שלח נא ביד תשלח שאני אין סופי להכניסם לארץ. י"ל שלא הודיעוהו לו בנבואתו אלא שלא יכניסם היא לארץ כמו דבר ומנהיג והיה סבור שלפחות יכנס עמהם כשא' העם וכבר הארכתי בזה בפסוק עתה תראה ע"ש:

« רש"י על שמות ט״ו:ט״ו רש"י על שמות ט״ו:י״ז »