רש"י על שמות ט״ו:י״ב

« רש"י על שמות ט״ו:י״א רש"י על שמות ט״ו:י״ג »

1 מכילתא דרבי ישמעאל פתח ↗

דָּבָר אַחֵר: שמות טו,יב "נָטִיתָ יְמִינְךָ", מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁכְּשֶׁהַמָּקוֹם מַטֶּה אֶת יָדוֹ, רְשָׁעִים כָּלִים מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: צפניה ב,יג "וְיֵט יָדוֹ עַל צָפוֹן, וִיאַבֵּד אֶת אַשּׁוּר, וְיָשֵׂם אֶת נִינְוֵה לִשְׁמָמָה, צִיָּה כַּמִּדְבָּר." יחזקאל כה,טז "הִנְנִי נוֹטֶה יָדִי עַל פְּלִשְׁתִּים, וְהִכְרַתִּי אֶת כְּרֵתִים, וְהַאֲבַדְתִּי אֶת שְׁאֵרִית חוֹף הַיָּם." יחזקאל כה,יג"וְנָטִתִי יָדִי עַל אֱדוֹם, וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה".

2 משכיל לדוד פתח ↗

תבלעמו וכו׳ בשכר וכו׳ אע״ג דלא מצינו שאמר כן אלא פרעה בלבד דהכי הוא קרא דהתם י״ל דמ״מ דייקי׳ מדלא קאמר ואנחנו הרשעים והוה משמע שפיר בין לדידיה ובין על עמו אלא ה״ק ואני ועמי כמו שאני בפי׳ מצדיק את הדין כך עמי כולם מצדיקים את הדין שכך שמע פרעה מפיהם. וענין הקבורה היא שאחר שפלטם הים על שפתו כמ״ש רש״י לעיל על וירא ישראל את מצרים מת וכו׳ אחר שראו אותם ישראל נבלעו בקרקע וזכו לקבורה וה״ט דכתיב תבלעמו ל׳ עתיד וה״ק נטית ימינך להעלותם מתהומות ים ליבשה בענין שאחר כך תבלעמו ארץ. ומתורץ בזה מה שהרגיש הר״אם ז״ל דהכא לא פירש רש״י כלום על מלת זו כמ״ש במלת יכסיומו דלעיל ובמלת ירגזון דלקמן והרב נדחק שם לפרשם ולפי האמור א״ש דעם מה שביאר דקמ״ל שזכו לקבורה מפורש גם כן דקדוק המלה עם המשך הכתוב כדאמרן:

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

1773 כמו שמצאנו אצל רשעים גמורים, שמ"מ קבלו שכר על מצות אחת שקיימו. וכגון עשו קבל שכר שישלוט בעוה"ז על שכיבד את יצחק זוה"ק ח"א קמו.. וכן עוג מלך הבשן קבל שכר פסיעות שהאריך ימים על שהלך להודיע לאברהם על שביית לוט ב"ר מב, ח. ופרעה מלך מצרים קבל שכר על שאמר שמות ט, כז "ה' הצדיק", שזכה לקבורה רש"י שמות טו, יב.

1 נטית ימינך. כְּשֶׁהַקָּבָּ"ה נוֹטֶה יָדוֹ, הָרְשָׁעִים כָּלִים וְנוֹפְלִים, לְפִי שֶׁהַכֹּל נָתוּן בְּיָדוֹ וְנוֹפְלִים בְּהַטָּיָתָהּ; וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וַה' יַטֶּה יָדוֹ וְכָשַׁל עוֹזֵר וְנָפַל עָזֻר" ישעיהו ל"א, מָשָׁל לִכְלֵי זְכוּכִית הַנְּתוּנִים בְּיַד אָדָם, מַטֶּה יָדוֹ מְעַט וְהֵן נוֹפְלִים וּמִשְׁתַּבְּרִין מכילתא:

2 תבלעמו ארץ. מִכָּאן שֶׁזָּכוּ לִקְבוּרָה בִּשְׂכַר שֶׁאָמְרוּ ה' הַצַּדִּיק מכילתא:

2 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה תבלעמו ארץ, מכאן שזכו לקבורה וכו' מכילתא. ע"כ. המאמר כשלעצמו יפה, שהרי הוא מבטא באורח מעשי את מאמרם ז"ל שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה. אך קשה לתרגמו למעשה - אם כולם חוץ מפרעה טבעו, מי קברם? אך לכאורה יש לו חיזוק ממקום קשה אחר שבו מדובר על שלל ים־סוף - אם כולם טבעו, הרי גם תכשיטיהם טבעו עמהם, וכיצד זכו בהם בני ישראל? ולאמיתו של דבר כל העניין נראה לי עכשיו קשה. הרי בני ישראל עברו את ים־סוף, וכדי להבין כל הנ"ל צריך אפוא לומר שהמצרים המתים על מרכבותיהם וסוסיהם נשטפו אל אותו העבר, שם לקחו בני ישראל מה שלקחו, ושם קבר אותם מי שקברם, אולי הרוח.

« רש"י על שמות ט״ו:י״א רש"י על שמות ט״ו:י״ג »