1 לא יחרץ כלב לשונו. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן שִׁנּוּן – לֹא יְשַׁנֵּן, וְכֵן "לֹא חָרַץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְאִישׁ אֶת לְשׁוֹנוֹ" יהושע י' – לֹא שִׁנֵּן, "אָז תֶּחֱרַץ" שמואל ב ה׳:כ״ד – תִּשְׁתַּנֵּן, "לְמוֹרַג חָרוּץ" ישעיהו מ"א – שָׁנוּן, "מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ" משלי כ"א – אָדָם חָרִיף וְשָׁנוּן, "וְיַד חֲרוּצִים תַּעֲשִׁיר" שם י' – חֲרִיפִים, סוֹחֲרִים שְׁנוּנִים:
