רש"י על עירובין מ״ט ב:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על עירובין מ״ט ע״א:כ״ד רש"י על עירובין מ״ט ע״ב:ד׳ »

2 אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַבָּה: לְדִידָךְ קַשְׁיָא וְלִשְׁמוּאֵל קַשְׁיָא. הָא תַּנְיָא: חֲמִשָּׁה שֶׁגָּבוּ אֶת עֵירוּבָן, כְּשֶׁהֵם מוֹלִיכִין אֶת עֵירוּבָן לְמָקוֹם אַחֵר — אֶחָד מוֹלִיךְ לְכוּלָּן. הוּא נִיהוּ דְּקָא קָנֵי, וְתוּ לָא. הוּא נִיהוּ דְּקָא דָּיַיר, וְתוּ לָא!

פירוש רש"י על עירובין מ״ט ב:ב׳

2 למקום אחר - שרצו לערב עם חצר אחרת נותנין בתוכה עירובן זה שגבו להתיר חצירן:

3 אחד מהן מוליך ע"י כולן - בשביל כולן ואפי' נתן הוא לבדו פת אחת בשבילן הואיל והוא כבר עירב עם חביריו קונה לצורך כולן:

« רש"י על עירובין מ״ט ע״א:כ״ד רש"י על עירובין מ״ט ע״ב:ד׳ »