רש"י על עירובין כ״ז ב:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על עירובין כ״ז ע״ב:ב׳ רש"י על עירובין כ״ז ע״ב:ד׳ »

3 וּבְהַבְלָעָה מִי שְׁרֵי? אִין — וְהָתַנְיָא, בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר: ״בַּבָּקָר״ — מְלַמֵּד שֶׁלּוֹקְחִין בָּקָר עַל גַּב עוֹרוֹ. ״וּבַצֹּאן״ — מְלַמֵּד שֶׁלּוֹקְחִין צֹאן עַל גַּב גִּיזָּתָהּ. ״וּבַיַּיִן״ — מְלַמֵּד שֶׁלּוֹקְחִין יַיִן עַל גַּב קַנְקַנּוֹ. ״וּבַשֵּׁכָר״ — מְלַמֵּד שֶׁלּוֹקְחִין תֶּמֶד מִשֶּׁהֶחְמִיץ.

פירוש רש"י על עירובין כ״ז ב:ג׳

3 והתניא - בניחותא:

4 בבקר - הואיל וכתיב בכל אשר תאוה נפשך למה לי למיכתב בבקר ובצאן וביין ובשכר אלא לדרשות בבקר ללמדך שלוקחים בקר אגב עורו ויצא העור לחולין ואין צריך למוכרו ולחזור ולאכלו בירושלים:

5 אגב גיזותיה - אע"ג דאיכא תרתי עור וגיזה דנפקי לחולין:

6 אגב קנקן - חבית של חרס שהיין שמור בתוכו ויצא הקנקן לחולין:

7 תמד - שנותנים מים בחרצנים ולכשהחמיץ שנגמרה תסיסתו הוי כיין אלמא מדקתני בבקר אגב עורו אלמא בהבלעה שרי ואע"ג דעור באנפי נפשיה לא חזי דמידי דמאכל בעינן כדכתיב ואכלת:

« רש"י על עירובין כ״ז ע״ב:ב׳ רש"י על עירובין כ״ז ע״ב:ד׳ »