רש"י על עירובין י״ט א

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור עירובין י״ט א
1 לְמַטָּעֵי כָרֶם״.
2 וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר: בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וְדָם. מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מִתְחַיֵּיב אָדָם הֲרִיגָה לַמַּלְכוּת — מְטִילִין לוֹ חַכָּה לְתוֹךְ פִּיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַלֵּל אֶת הַמֶּלֶךְ.
3 מִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָדָם מִתְחַיֵּיב הֲרִיגָה לַמָּקוֹם — שׁוֹתֵק, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְךָ דוּמִיָּה תְהִלָּה״, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְּשַׁבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תְּהִלָּה״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁדּוֹמֶה לוֹ כְּאִילּוּ מַקְרִיב קׇרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּלְךָ יְשׁוּלַּם נֶדֶר״.
4 הַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי דִּכְתִיב ״עוֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ גַּם בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה״.
5 ״עוֹבְרֵי״ — אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁעוֹבְרִין עַל רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. ״עֵמֶק״ — שֶׁמַּעֲמִיקִין לָהֶם גֵּיהִנָּם. ״הַבָּכָא״ — שֶׁבּוֹכִין וּמוֹרִידִין דְּמָעוֹת כְּמַעְיָין שֶׁל שִׁיתִין. ״גַּם בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה״ — שֶׁמַּצְדִּיקִין עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין, וְאוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יָפֶה דַּנְתָּ, יָפֶה זִכֵּיתָ, יָפֶה חִיַּיבְתָּ, וְיָפֶה תִּקַּנְתָּ גֵּיהִנָּם לָרְשָׁעִים גַּן עֵדֶן לַצַּדִּיקִים.
6 אִינִי?! וְהָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: רְשָׁעִים אֲפִילּוּ עַל פִּתְחוֹ שֶׁל גֵּיהִנָּם אֵינָם חוֹזְרִין בִּתְשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים בִּי וְגוֹ׳״, ״שֶׁפָּשְׁעוּ״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״הַפּוֹשְׁעִים״ — שֶׁפּוֹשְׁעִים וְהוֹלְכִין לְעוֹלָם!
7 לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, הָא — בְּפוֹשְׁעֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם.
8 הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִם כֵּן קַשְׁיָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ אַדְּרֵישׁ לָקִישׁ. דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אֵין אוּר גֵּיהִנָּם שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן, קַל וָחוֹמֶר מִמִּזְבַּח הַזָּהָב.
9 מָה מִזְבַּח הַזָּהָב, שֶׁאֵין עָלָיו אֶלָּא כְּעוֹבִי דִּינַר זָהָב, עָמַד כַּמָּה שָׁנִים וְלֹא שָׁלְטָה בּוֹ הָאוּר. פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁמְּלֵיאִין מִצְוֹת כְּרִמּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ״, וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אַל תִּיקְרֵי ״רַקָּתֵךְ״ אֶלָּא ״רֵיקָתֵיךְ״, שֶׁאֲפִילּוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּךְ מְלֵיאִין מִצְוֹת כְּרִמּוֹן — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
10 אֶלָּא הָא דִּכְתִיב: ״עוֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא״, הָהוּא דִּמְחַיְּיבִי הָהִיא שַׁעְתָּא בְּגֵיהִנָּם, וְאָתֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ וּמַסֵּיק לְהוּ וּמְקַבֵּל לְהוּ. בַּר מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁבָּא עַל הַגּוֹיָה, דְּמָשְׁכָה עׇרְלָתוֹ וְלָא מְבַשְׁקַר לֵיהּ.
11 מַתְקֵיף לַהּ רַב כָּהֲנָא: הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ ״הַפּוֹשְׁעִים״ — דְּפָשְׁעִי וְאָזְלִי, אֶלָּא מֵעַתָּה דִּכְתִיב ״הַמּוֹצִיא״ וְ״הַמַּעֲלֶה״ — דְּמַסֵּיק וּדְמַפֵּיק הוּא?! אֶלָּא דְּאַסֵּיק וְאַפֵּיק, הָכִי נָמֵי — דְּפָשְׁעִי הוּא.
12 וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אֶלְעָזָר: שְׁלֹשָׁה פְּתָחִים יֵשׁ לַגֵּיהִנָּם, אֶחָד בַּמִּדְבָּר וְאֶחָד בַּיָּם וְאֶחָד בִּירוּשָׁלַיִם. בַּמִּדְבָּר, דִּכְתִיב: ״וַיֵּרְדוּ הֵם וְכׇל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאוֹלָה״.
13 בַּיָּם, דִּכְתִיב: ״מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי״.
14 בִּירוּשָׁלַיִם, דִּכְתִיב: ״נְאֻם ה׳ אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלִָים״. וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן״ — זוֹ גֵּיהִנָּם, ״וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלַיִם״ — זוֹ פִּתְחָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם.
15 וְתוּ לֵיכָּא? וְהָאָמַר רַבִּי מָרִיּוֹן אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, וְאָמְרִי לַהּ תָּנָא רַבָּה בַּר מָרִיּוֹן בִּדְבֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: שְׁתֵּי תְמָרוֹת יֵשׁ בְּגֵי בֶּן הִנּוֹם וְעוֹלֶה עָשָׁן מִבֵּינֵיהֶן, וְזוֹ הִיא שֶׁשָּׁנִינוּ: צִינֵי הַר הַבַּרְזֶל כְּשֵׁירוֹת, וְזוֹ הִיא פִּתְחָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם! — דִּילְמָא הַיְינוּ דִּירוּשָׁלַיִם.
16 אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שִׁבְעָה שֵׁמוֹת יֵשׁ לְגֵיהִנָּם, וְאֵלּוּ הֵן: שְׁאוֹל, וַאֲבַדּוֹן, וּבְאֵר שַׁחַת, וּבוֹר שָׁאוֹן, וְטִיט הַיָּוֵן, וְצַלְמָוֶת, וְאֶרֶץ הַתַּחְתִּית.
17 שְׁאוֹל, דִּכְתִיב: ״מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי״. אֲבַדּוֹן, דִּכְתִיב: ״הַיְסוּפַּר בַּקֶּבֶר חַסְדֶּךָ אֱמוּנָתְךָ בָּאֲבַדּוֹן״. בְּאֵר שַׁחַת, דִּכְתִיב: ״כִּי לֹא תַעֲזוֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת״. וּבוֹר שָׁאוֹן וָטִיט הַיָּוֵן, דִּכְתִיב: ״וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן״. וְצַלְמָוֶת, דִּכְתִיב: ״יוֹשְׁבֵי חוֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת״. ״וְאֶרֶץ הַתַּחְתִּית״ — גְּמָרָא הוּא.
18 וְתוּ לֵיכָּא? וְהָאִיכָּא ״גֵּיהִנָּם״! — גֵּיא שֶׁעֲמוּקָּה בְּגֵיהִנָּם, שֶׁהַכֹּל יוֹרֵד לָהּ עַל עִסְקֵי הִנָּם.
19 וְהָאִיכָּא ״תׇּפְתֶּה״, דִּכְתִיב: ״כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תׇּפְתֶּה״, הָהוּא שֶׁכׇּל הַמִּתְפַּתֶּה בְּיִצְרוֹ יִפּוֹל שָׁם.
20 גַּן עֵדֶן. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אִם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא — בֵּית שְׁאָן פִּתְחוֹ, וְאִם בַּעֲרַבְיָא — בֵּית גֶּרֶם פִּתְחוֹ, וְאִם בֵּין הַנְּהָרוֹת הוּא — דּוּמַסְקְנִין פִּתְחוֹ. בְּבָבֶל — אַבָּיֵי מִשְׁתַּבַּח בְּפֵירֵי דְּמַעֲבַר יַמִּינָא, רָבָא מִשְׁתַּבַּח בְּפֵירֵי דְהַרְפַּנְיָא.
21 וּבֵינֵיהֶן כִּמְלוֹא שְׁתֵּי וְכוּ׳. פְּשִׁיטָא, כֵּיוָן דִּתְנָא לֵיהּ דִּקְשׁוּרוֹת הָווּ — אֲנַן יָדְעִינַן דְּלָא הָווּ מוּתָּרוֹת!
22 מַהוּ דְּתֵימָא: קְשׁוּרוֹת — כְּעֵין קְשׁוּרוֹת, אֲבָל מַמָּשׁ לָא — קָא מַשְׁמַע לַן וְלֹא מוּתָּרוֹת.
23 אַחַת נִכְנֶסֶת וְאַחַת יוֹצֵאת. תָּנָא: רִבְקָה נִכְנֶסֶת וְרִבְקָה יוֹצֵאת. תָּנוּ רַבָּנַן: כַּמָּה רֹאשָׁהּ וְרוּבָּהּ שֶׁל פָּרָה — שְׁתֵּי אַמּוֹת, וְכַמָּה עוֹבְיָהּ שֶׁל פָּרָה — אַמָּה וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי אַמָּה.
פירוש רש"י על עירובין י״ט א
1 למטעי כרם - ויהנו שכיניה ושבח הוא לה שנזכרת לטובה:
2 חכה - עץ שפותח פיו שלא יכול לדבר:
3 לך דומיה - הכל שותקין כנגדך: שדומה עליו כו' נוחין לו יסורין שמקבלן מאהבה:
4 שדומה עליו כו' נוחין לו יסורין שמקבלן מאהבה:
5 ולך ישולם נדר - אותה דומיה שהוא דומה ביסורין דומה לו כשילום נדר:
6 מעין ישיתוהו - כמעין של שיתין נקב שבבנין המזבח שניסוך היין של ספלים יורד לתוכו כל השנה כדאמרי' בלולב וערבה סוכה מט.:
7 הפושעי' בי - עדיין ואפי' בשעת תולעתם ואשם:
8 דא"כ - דהא דר"ל בפושעי ישראל מוקי לה להאי קרא דכתיב ואשם לא תכבה קשיא דידיה אדידיה:
9 ולא מבשקר - איננו מכירו שהוא יהודי דמשכה ערלתו ודומה לו כמי שאינו נימול:
10 המוציא והמעלה - המוציא אתכם מארץ מצרים ויקרא כ״ב:ל״ג וכן המעלה אתכם מארץ מצרים שם יא:
11 דפשעי - בחייהם:
12 מבטן שאול - יונה בן אמתי קאמר ליה:
13 בדבי רבן יוחנן בן זכאי - ברייתא שנסדרה בבית מדרשו כעין תוספתא שסידר ר' חייא ור' אושעיא:
14 ציני - דקלים:
15 כשרין - ללולב:
16 טיט היון - הוא רפש לטבוע בו ובלע"ז פנ"ק וסתם טיט היינו שראוי לבנין:
17 שחת ובאר שחת - חדא מילתא היא:
18 על עסקי הנם - עריות:
19 תפתה - גיהנם דכתיב בההוא קרא מדורתה אש ועצים הרבה:
20 בית שאן פיתחו - שפירותיו מתוקין מכל ארץ ישראל:
21 משתבח בפירות דעבר ימינא - משתבח בפירות של עבר הנהר פרת בדרומו:
22 רבקה נכנסת ורבקה יוצאת - ולא פרה נכנסת ופרה יוצאת דא"כ לא הוו להו קשורות:
23 כמה ראשה ורובה של פרה - שנתנו חכמים שיעור להרחקת פסין מן הבור שיהו רחוקין כדי ראשה ורובה כדתנן במתני':