רש"י על עירובין ט״ז א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על עירובין ט״ז ע״א:ג׳ רש"י על עירובין ט״ז ע״א:ה׳ »

4 כֹּל שֶׁהוּא שְׁלֹשָׁה, וּמִשְּׁלֹשָׁה עַד אַרְבָּעָה, צָרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין זֶה לָזֶה כִּמְלוֹאוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא פָּרוּץ כְּעוֹמֵד. וְאִם הָיָה פָּרוּץ מְרוּבֶּה עַל הָעוֹמֵד — אַף כְּנֶגֶד הָעוֹמֵד אָסוּר.

פירוש רש"י על עירובין ט״ז א:ד׳

4 ומג' ועד ד' - ולא ד' בכלל:

5 צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו - וכל כמה דלא הוי כמלואו אע"ג דהוי ריוח שלשה כיון דעומד רבה עליו ליכא למימר אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה והוו להו פתחים:

6 ואם היה פרוץ כו' - לקמן מתרץ לה אם היה פרוץ כעומד הוה ליה למיתני:

7 אף כנגד העומד אסור - לזרוע דלא אלים עומד בפחות מד' למישרי כנגדו היכא דפרוץ רבה עליו:

« רש"י על עירובין ט״ז ע״א:ג׳ רש"י על עירובין ט״ז ע״א:ה׳ »