רש"י על דברים ל״ג:כ׳

« רש"י על דברים ל״ג:י״ט רש"י על דברים ל״ג:כ״א »

20 שפתי חכמים פתח ↗

מרחיב והולך כלפי מזרח. ר"ל והלא תחומו היה עד הירדן לבד, אם כן מאי הוא דכתיב ברוך מרחיב גד. לכן פי' לצד מזרח היה מרחיב ולא לצד מערב:

20 רמב"ן על דברים פתח ↗

בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה תְּחוּמוֹ שֶׁל גָּד מַרְחִיב כְּלַפֵּי מִזְרָח, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על דברים ל"ג:כ' מִסִּפְרֵי ברכה שנה. ור"א פֵּרֵשׁ כִּי בַּעֲבוּר שֶׁיְּדַמֶּה אוֹתוֹ לְאַרְיֵה אָמַר בָּרוּךְ הַמַּרְחִיב גָּד, שֶׁנָּתַן לוֹ גְּבוּרָה וְכָל רוֹאָיו יִבְרְחוּ מִמֶּנּוּ, וְאֵין מִי יָצֵר לוֹ. וְהַנָּכוֹן שֶׁהוּא עַל נַחֲלָתוֹ, כִּי שְׁנֵי הַשְּׁבָטִים אֲשֶׁר לָקְחוּ נַחֲלָתָם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לֹא לָקְחוּ אוֹתָהּ בְּגוֹרָל, אֲבָל נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה כָּל מַמְלְכוּת סִיחוֹן וְעוֹג, וְנַחֲלָתָם רָחֲבָה וְנָסְבָה לְמַעְלָה מִכָּל הַשְּׁבָטִים. וְלֹא הִזְכִּיר בִּרְאוּבֵן זֶה, כִּי דַּי בִּתְפִלָּתוֹ, וְאֶפְשָׁר גַּם כֵּן כִּי לָקְחוּ בְּנֵי גָד יוֹתֵר מִבְּנֵי רְאוּבֵן, כִּי הָיוּ גִּבּוֹרִים וְנָתַן לָהֶם כָּל הַסְּפָר, וְהֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנוּ רַבּוֹת מֵאֲשֶׁר לִרְאוּבֵן. וְעוֹד כִּי הֵם אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ הָאָרֶץ הַהִיא תְּחִלָּה, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי שָׁם במדבר לב ב, וְהִנֵּה הֵם סִבַּת הָרְחָבָה הַזֹּאת:

20 גור אריה פתח ↗

לפי שהיה סמוך לספר וכו'. פירוש, הא דכתב "כלביא שכן", ולא כתב 'כלביא רבץ', היינו מפני שהיה שוכן על הספר, ואמר כלביא הוא שוכן על הספר, לשמור הספר מן האויבים:

21 שפתי חכמים פתח ↗

בארץ סיחון ועוג שהיא ראשית כיבוש כו'. רצונו בזה במה שהוסיף מלת כיבוש, כדי שיהא מלת ראשית דבוק עם מלה שאחריו, שאין לך ראשית שאינה דבוק עם מלה שלאחריו. וכן פי' רש"י בהדיא בריש פרשת בראשית א א:

21 משכיל לדוד פתח ↗

כי שם חלקת וכו׳ כי ידע וכו׳. כתב בש״ח יש מקשין שקבורת משה היא בהר נבו כמו שאמר לקמן ויעל משה מערבות מואב אל הר גבו והר גבו בנחלת בני ראובן היה כמו שאמר בפרשת מטות ונדחק לתרץ עיין שם ואחר המחילה אשתמיטתינהו בין להמקשן ובין לתרצן ש״ס בסופ״ק דסוטה אר״י אלמלא מקרא כתוב א״א לאמרו היכן משה מת בחלקו של ראובן שנאמר ויעל משה וכו׳ ונבו בחלקו של ראובן קיימא וכולי והיכן משה קבור בחלקו של גד דכתיב כי שם חלקת וכו׳ ומחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה הוי ד׳ מילין אותן ד׳ מילין מי הוליכו מלמד שהיה משה מת מוטל בכנפי שכינה ומלה״ש אומרים וכו׳ עיין שם:

21 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה כי שם חלקת מחקק, כי ידע אשר שם בנחלתו חלקת שדה קבורת מחקק, והוא משה. ע"כ. העיר לי ר' בנציון קריגר שי' שמעניין, כי כאן משה משבחם את בני גד על דרישתם לנחול בעבר הירדן, בעוד שבשעת מעשה משתמע מן הכתובים באופן ברור שמשה התייחס אליה בשלילה, ואין הפרש זמן רב בין שני האירועים. ואמרתי לו, כי לא רק שבסמוך למותו ביקש משה להדגיש את החיוב ולא את השלילה, אלא דומה שכל סיטואציה וכל אירוע הרבה פנים לו, ואפשר לפרשם לכאן ולכאן, ועתה, סמוך למותו, הבין מניעם זה. מוצאי שמיני עצרת תשמ"ט וראה מש"כ בספר במדבר ריש פרק לב.

22 שפתי חכמים פתח ↗

יוצא מחלקו. פי' מחלקו של דן:

22 משכיל לדוד פתח ↗

יזנק וכו׳ דבר אחר וכו׳. לפי׳ א׳ קשה דכיון שהזינוק קאי על הירדן הרי הירדן אינו בחלקו של דן והיכי שייך לומר עליו יזנק ולד״א נמי ק׳ דלא שייך זינוק במה שנטל חלק בב׳ מקומות:

20 ברוך מרחיב גד. מְלַמֵּד שֶׁהָיָה תְחוּמוֹ שֶׁל גָּד מַרְחִיב וְהוֹלֵךְ כְּלַפֵּי מִזְרָח שם:

21 כלביא שכן. לְפִי שֶׁהָיָה סָמוּךְ לַסְּפָר, לְפִיכָךְ נִמְשַׁל בַּאֲרָיוֹת, שֶׁכָּל הַסְּמוּכִים לַסְּפָר צְרִיכִים לִהְיוֹת גִּבּוֹרִים שם:

22 וטרף זרוע אף קדקד. הֲרוּגֵיהֶן הָיוּ נִכָּרִין, חוֹתְכִים הָרֹאשׁ עִם הַזְּרוֹעַ בְּמַכָּה אַחַת:

20 מזרחי פתח ↗

ברוך מרחיב גד מלמד שהיה תחומו של גד מרחיב והולך כלפי מזרח. אמר כלפי מזרח מפני שנחלתו היתה מעבר לירדן והלאה לפאת מזרח כדכתיב בפרשת מסעי ושני המטות וחצי המטה לקחו נחלתם מעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה והרחבת גבולו א"א להיות כלפי הירדן שהרי התחלת תחומין של שני שבטים וחצי היא הירדן הלכך ההרחבה שהו' מרחיב והולך אינו אלא כלפי מזרח:

20 דברי דוד פתח ↗

ברוך מרחיב גד כו' מרחיב והולך כלפי מזרח. דלגבי מערב א"א להרחיב גבולו ששם הירדן:

20 משכיל לדוד פתח ↗

כלביא שכן לפי שהיה וכו׳. הק׳ הרא״ם ז״ל אמאי לא ביאר כפשוטו לפי שהיו גבורים כארי ע״ש. ונראה דהוכחתו של רבינו מדכתיב שכן ומה ענין השכונה עם דמיונו ללביא אלא מוכח דה״ק משום מקום שכונתו הוצרך להיות גבור כלביא:

21 מזרחי פתח ↗

שהוא ראשית הכבוש. וכאילו אמר וירא ראשית הכבוש לו שאין לך ראשי' במקרא שאינו דבוק לתיבה של אחריו ויש לך מקראות שמקצרין לשונם כמו מגיד מראשית אחרית ולא פי' מגיד מראשית דבר אחרית דבר כמו שכת' בפרשת בראשית והתימה מהרמב"ן ז"ל שטען עליו בפרשת בראשית מפסוק וירא ראשית לו שאינו דבוק לתיבה של אחריו:

21 דברי דוד פתח ↗

כי שם חלקת מחוקק, כי ידע אשר שם בנחלתו תירץ בזה הא נטילת חלקו בארץ סיחון ועוג היה קודם מיתת משה, ע"כ אמר כי ידע דהיינו ברוח הקודש מה שיהיה אח"כ. ויש מקשין הא קבורת משה בהר נבו ונבו הוא בחלק ראובן שנאמר ובני ראובן בנו את וגו' ואת נבו, ולק"מ דכאן לא קאי על מקום הקבורה של משה אלא קאי על שזכר לפני זה ארץ סיחון ועוג וכדי של"ת למה בחר לו שם ולא בא"י לזה אמר כי קבורת משה היה שם לא איכפת ליה בא"י:

21 גור אריה פתח ↗

ספון אותה חלקה כו'. דאין לפרש ה"מחוקק" – שהוא משה – ספון, דאין המחוקק ספון, רק קבורתו ספונה. אף על גב דכתיב "ספון" לשון זכר, יש לפרש "כי שם חלקת מחוקק ספון" דבר זה, ו"ספון" קאי על דבר זה, וכמו שפירש רש"י "ויהי השמש באה" בראשית טו, יז, ופירושו ויהי הדבר הזה, כך יש לפרש ספון דבר זה:

22 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה דן גור אריה, ...לפיכך מושלו באריות. ע"כ. הן לשון הרבים הן כ"ף הדמיון קשה, וצריך לבדוק בגירסאות. פ' וזאת־הברכה תשנ"א ואכן בדפו"ר: לפיכך נמשל לאריה. הערת ר' חזקי פוקס שי': מקור דברי רש"י בספרי שנה, ושם כתוב לגבי גד: "כלביא שכן - מלמד שהיה סמוך לספר, לפיכך נמשל כאריות" כפי שכתב רש"י לעיל בפסוק כ ד"ה כלביא שכן. ולגבי דן: "דן גור אריה - מלמד שסמוך לספר, וכל מי שסמוך לספר נמשל לאריה".

« רש"י על דברים ל״ג:י״ט רש"י על דברים ל״ג:כ״א »