רש"י על דברים ל״ב:כ״ב

« רש"י על דברים ל״ב:כ״א רש"י על דברים ל״ב:כ״ג »

22 שפתי חכמים פתח ↗

בכם עד היסוד. הוסיף מלת בכם וכן מלת ארצכם, דבלאו הכי לא היינו יודעים את מי תיקד או לאיזה הארץ:

22 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ותיקד, בכם עד היסוד. ע"כ. לכאורה גם כאן צריך להוסיף "וגו'", שהרי רש"י מבקש לבאר את המילים "עד שאול תחתית". פ' האזינו תשס"ד

23 שפתי חכמים פתח ↗

ד"א אספה אכלה כו'. כלומר כל רעות אכלה בם, שלא תשאר שום רעה מהרעות אלא כלם יכלו עליהם, ע"ד חצי אכלה בם שכל חצי אזרוק בם. והוצרך לד"א, כי לטעם ראשון קשה היה לו ליכתוב אספו מלשון ספו שנה על שנה, ולא אספה בה"א מלשון תספה. ולד"א לחוד נמי קשה, דהא כתיב אחריו חצי אכלה בם, דהא החצים נמי בכלל רעות הם. ויש מקשים לעיל בפ' אתם נצבים כט יח פירש"י ספות הרוה לפי שאוסיף לו וכו', וכאן פי' ספות הרוה מלשון חיבור. וי"ל דכל הוספה שהוא מוסיף על דבר אחר, ממילא הוא מתחבר אליו. ולפי זה יהיה הוספה וחיבור פי' אחד, וענין אחד להם. ופי' לעיל לשון הוספה, לפי עניינו, דלא שייך לומר אחביר, דהא אין לו עונש על השוגג, ואיך יאמר אחביר פורענות לפורענות, משום הכי פירש לשון הוספה, וכאן שלא הזכיר שום שוגג אלא המזיד, פירש לפי עניינו לשון חיבור. ועוד נ"ל ליישב די"ל דפשוטו של אספה הוא בכ"מ לשון הוספה הוא, אך כאן א"א לפרש לשון הוספה, דהוי משמע הקב"ה יוסיף עליהם פורענות יותר ממה שחטאו, וזה אינו, דאין הקב"ה נפרע אלא כפי שהרשיע האדם לפניו. לכן הוכרח לפרש כאן שהוא לשון חיבור. ולכן הביא רש"י כל הני קראי ופירש אותן מלשון חיבור, כדי שלא תקשה בתחלת המחשבה על פירושו שפי' מלת אספה מלשון חיבור מכל הני מקראות שהביא ודו"ק. וכעין זה פרשתי לעיל בראשית יד יד גבי וירק את חניכיו ע"ש:

24 שפתי חכמים פתח ↗

דהוה מהפך במזיא. זה לשון הגמרא מגילה יח.. ורצונו בזה שיש לו ראייה לפירושו של רבי משה הדרשן:

24 מזרחי פתח ↗

ושן בהמות מעשה היה כו'. בספרי דאל"כ ושן חיות מיבעי ליה שהם נושכים וממיתי' לא הבהמות אלא רבותא קמ"ל שאף הבהמות יהיו נושכי' וממיתי':

25 שפתי חכמים פתח ↗

חדרי לבו נוקפים עליו כו'. דאי כמשמעו בחדרי הבית, הל"ל ומחדרים פחד, שלשון פחד נופל על דבר הקרוב, ואימה על דבר הרחוק, כדכתב רש"י בפרשת בשלח שמות טו טז בפסוק תפול עליהם אימתה. מהר"ן:

25 ברטנורא על התורה פתח ↗

ומחדרים אימה חדרי לבו נוקיפין וכו' ד"א בבית תהא אימת דבר וכו' ד"א על מה שעשו בחוצות וכו' על מה שעשו בחדרי חדרים. קשה מאי ד"א ד"א תרי זמני וי"ל דלפי פי' ראשון אין ומחדרים דוגמת מחוץ לכך פי' ד"א בבית אימת דבר ולפי אלה ב' פירושי' הל"ל בחוץ תשכל חרב ובחדרים אימה לכך פי' ד"א על מה שעשו בחוצות ומה שעשו בחדרי חדרים כו':

25 דברי דוד פתח ↗

ומחדרים אימה כשבורח ונמלט מן החרב חדרי לבו נוקפים דא"ל כפשוטו שיהיה פחד ליושבי חדרים מן החרב דא"כ היה להפך ולומר מחדרים אימה ומחוץ תשכל חרב כי הפחד הוא תחילה ואח"כ בורח, לחוץ אלא דהאימה הוא אחר הבריחה ונמצא חדרי הלב נקפים, כמו שהיה בעו"ה במלכות פולי"ן וליט"א ושאר ארצות משנת ת"ח ואילך שהיתה הרעה של הריגה כמעט לרוב ישראל שבאותו דור ואותן שנמלטו אחורי הנהר ווייסיל מתו עם רב מאוד מישראל מתוך חולי שבא מחדרי לבם הרבה והרבה בעו"ה כנזכר כאן וכפר אדמתו עמו:

22 קדחה. בָּעֲרָה:

23 ותיקד. בָּכֶם עַד הַיְסוֹד:

24 ותאכל ארץ ויבלה. אַרְצְכֶם וִיבוּלָהּ ספרי:

25 ותלהט. יְרוּשָׁלַיִם הַמְיֻסֶּדֶת עַל הֶהָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר תהילים קכ"ה יְרוּשָׁלַיִם הָרִים סָבִיב לָהּ:

22 מזרחי פתח ↗

ותיקד בכם עד היסוד. הוסיף מלת בכם בין ותיקד ובין עד שאול תחתית כי לולא זה לא יובן באי זה מקום תהיה היקידה:

23 משכיל לדוד פתח ↗

אספה וכו׳ ד״א וכו׳. דאילו לפי׳ קמא נמצא שהוא מנחי פ״ה יו״ד ששרשו יסף ולא שייך אספה הול״ל אוסיף ולר״א אתי שפיר המשקל דאפשר שיהיה שרשו שפה ואינו מל׳ סוף אלא ענין בפ״ע ולהיותו מנחי למ״ד ה״א שפיר כתיב אספה על משקל אגלה אבל ק׳ דא״כ הרי הוא כפול שזה עצמו הוא מ״ש אח״ז חצי אכלה בם:

24 רש"י על ויקרא פתח ↗

והשלחתי. לְשׁוֹן גֵּרוּי: ושכלה אתכם. אֵין לִי אֶלָּא חַיָּה מְשַׁכֶּלֶת שֶׁדַּרְכָּהּ בְּכָךְ, בְּהֵמָה שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ בְּכָךְ מִנַּיִן? תַּ"לֹ "וְשֶׁן בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח בָּם" דברים ל"ב, הֲרֵי שְׁתַּיִם. וּמִנַּיִן שֶׁתְּהֵא מְמִיתָה בִנְשִׁיכָתָהּ? תַּ"לֹ "עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר" שם, מָה אֵלּוּ נוֹשְׁכִין וּמְמִיתִין אַף אֵלּוּ נוֹשְׁכִין וּמְמִיתִין, כְּבָר הָיוּ שָׁנִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חֲמוֹר נוֹשֵׁךְ וּמֵמִית, עָרוֹד נוֹשֵׁךְ וּמֵמִית: ושכלה אתכם. אֵלּוּ הַקְּטַנִּים: והכריתה את בהמתכם. מִבַּחוּץ: והמעיטה אתכם. מִבִּפְנִים: ונשמו דרכיכם. שְׁבִילִים גְּדוֹלִים וּשְׁבִילִים קְטַנִּים; הֲרֵי שֶׁבַע פֻּרְעָנֻיּוֹת: שֵׁן בְּהֵמָה, וְשֵׁן חַיָּה, חֲמַת זוֹחֲלֵי עָפָר, וְשִׁכְּלָה, וְהִכְרִיתָה, וְהִמְעִיטָה, וְנָשַׁמּוּ:

24 דברי דוד פתח ↗

ושן בהמות, מעשה היה והיו הרחלים נושכים וממיתין אין הוכחה לזה מלשון בהמות והא חיה בכלל בהמה ותו דבהמה טמאה ודאי ג"כ נושך וממית לפעמים כגון הכלב שהוא בהמה כדאיתא במסכת כלאים ספ"ח אלא נראה דזה נלמד מדאמר עם חמת זוחלי עפר משמע דבהמות עצמם אין להם ארס רק שהקללה תגרום שיהיה להם ארס כמו זוחלי עפר וא"כ אף מבהמה טהורה ידבר:

25 מזרחי פתח ↗

ד"א מחוץ תשכל חרב על מה שעשו בחוצו' ומחדרי' אימה על מה שעשו בחדרי חדרים. בספרי כאילו אמר מפני העבירות שעשו בגלוי בחוצות ירושלם ובשווקיה תשכלם החרב ומפני העבירות שעשו בסתר בחדרי חדריהם תשכלם האימה שלבם נוקפם עליהם והם מתים מאליהם:

25 משכיל לדוד פתח ↗

ומחדרים וכו׳ ד״א וכו׳. דאילו לפי׳ ראשון ק׳ דמשמעות חדרים סתם לא משמע כלל חדרי הלב אלא חדרים ממש לכך פי׳ ד״א ולר״א נמי ק׳ דלא הול״ל אימה סתם דמשמע דר״ל אימה ממה שנזכר למעלה מדלא פי׳ דאל״כ אלא מחמת ד״א הו״ל לפ׳ אימת דבר ולשני הפירושים גם יחד אכתי ק׳ דהול״ל בחוץ ובחדרים א״נ ליכתוב מבחוץ לכך מייתי גם פירוש שלישי דר״ל מחמת החוץ דהיינו מחמת מה שעשו בחוץ וכו׳ ולפי׳ זה ג״כ יש להק׳ דאמאי פסיקא ליה שהחרב היא בשביל מה שעשו בחוץ והאימה מחמת מה שעשו בחדרים ועוד שאין זה קרוב לפשט הכתוב כלל:

25 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ומחדרים אימה. רש"י מביא כאן שלושה פירושים, בשעה שלכאורה הפשט הוא - כשם שמבחוץ תשכל החרב, כך מבפנים תשכל האימה. פ' וזאת־הברכה תשס"ד וראה "לפשוטו של רש"י". לדבריו, בכל אחד מן הפירושים ישנו קושי שהביא את רש"י לפרש פירוש נוסף. לפי הפירוש הראשון: בחוץ רואה את החרב ואף אם מצליח להמלט, חדרי לבו נוקפים עליו ומטילים עליו אימה. לפי פירוש זה המילה "תשכל" מוסבת גם על 'אימה'. כלומר: בחוץ תשכל חרב ובחדרים תשכל אימה. הקושי בפירוש זה: שלא מצינו במקרא שהלב מכונה "חדרים". לכן מביא רש"י פירוש שני: שבבית תהיה אימת דבר. הקושי בשני הפירושים הראשונים הוא שלפיהם היה צריך לומר: "בחוץ... ובחדרים". לפיכך מביא רש"י פירוש שלישי: על מה שעשו בחוץ - תבוא עליהם חרב, ועל מה שעשו בחדרי חדרים - תבוא עליהם אימה. לפי פירוש זה תהיה המ"ם של "מחוץ" ושל "ומחדרים" מ"ם הסיבה, כמו "חכלילי עינים מיין" בראשית מט, יב.

« רש"י על דברים ל״ב:כ״א רש"י על דברים ל״ב:כ״ג »