רש"י על דברים כ״א:י״א

« רש"י על דברים כ״א:י׳ רש"י על דברים כ״א:י״ב »

11 שפתי חכמים פתח ↗

אלא כנגד יצר הרע כו'. רצונו לתרץ, דלשון ולקחת לך לאשה משמע דמצות עשה הוא שיקח ע"א לאשה, וזה אינו, דהא יותר טוב היא שיקח יהודית לאשה:

11 דברי דוד פתח ↗

אשת, אפילו א"א. התוס' הקשו הא אין אישות למצריים ותירצו דמ"מ איסור יש מכח ודבק באשתו ולא באשת חבירו, וקשה דע"כ יש כאן לימוד שאנו לומדים אפי' א"א והיינו מדכתיב אשת ולא אשה ל"ל הך לימוד דפנויה פשיטא שמותר מן התורה, וע"כ צריכין אנו לומר דבא"א איירי שהוצרכה תורה ללמד דמותר בשביה ולפי מ"ש דעיקר הקפדה על הנישואין ניחא דאפילו בפנויה צריך ללמד דהתירה התורה מצד הדין ואתא לימוד דאשת דאפילו א"א מותר לנשאה. ויש להקשות, דכיון דיש איסור בא"א אפילו לכותי אלא דכאן מותר מכח יצה"ר התינח ביאה ראשונה ולמה יהא מותר בביאה שנייה דהא כבר נתבטל יצה"ר בביאה ראשונה, ונראה דכ"ז שיש עליה שם אשת הכותי יש איסור זולת טענת יצר הרע אבל בנושא אותה לו לאשה אין עליה עוד שם הזה דבעכו"ם שאין שייכות דקידושין בו נעשית אשתו ע"י הייחוד שמיחד לו אשה ומפרידה מן שאר אדם אבל כשניסת לאחר נעשה הפרד בין הדבקים ונתבטל אישות העכו"ם ממנו והלך איסור אשת איש ממנה. כנ"ל ובזה ניחא נמי שפירש"י תחילה ולקחת לך לאשה ואח"כ אשת, דכיון דמיירי, בקפידת נישואין מתורץ דאשת מורה על א"א והתורה צריכה להשמיענו זה כיון דאפילו בפנויה יש איסור זולת טענת יצר הרע כמו שזכרנו:

11 מזרחי פתח ↗

ולקחת לך לאשה לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור. כדתניא בפ"ק דקדושין לא דברה תורה אלא כנגד יצ"ה מוטב שיאכלו בשר תמותות שחוטות ולא יאכלו בשר תמותות נבלות ופרש"י יפת תואר משמע מתוך שמתגרה בה יצרו מחמת יופיה התירה לו בקושי דמוטב שיאכלו ישראל בשר תמיתות שחיטות דהיינו בשר מסוכנת שחוטה ואע"פ שהיא מאוסה כדכתיב ולא יבא בפי בשר פגול ואל יאכלו בשר תמותות נבלות דהיינו לאחר שימותו ויה' נבלות והאי לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע דקאמר אינה אלא הביאה הראשונה שהוא קודם כל התנאים האמורים בפרשה אבל הביאה השנייה שהיא אחר כל התנאים שכתוב בה ואחר כן תבא אליה ובעלתה הרי היא מותרת לו על פי הדין ואין בכך כלום מאחר שנעשו בה כבר כל תנאי הגרות וכך נראה גם כן מלישנא דגמרא דאבעיא להו כהן מהו ביפת תואר רב אמר מותר ושמואל אמר אסור בביאה ראשונה דכ"ע לא פליגי דשרי דלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע כי פליגי בביאה שנייה רב אמר מותר הואיל ואשתרי אשתרי ושמואל אמר אסור דהא הויא לה גיורת וגיורת לכהן לא חזיא איכא דאמרי בביאה שנייה דכ"ע לא פליגי דאסור משום דאסירא ליה גיורת כי פליגי בביאה ראשונה רב אמר מותר דהא לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע ושמואל אמר אסור כל היכא דקרינן ביה והבאתה אל תוך ביתך קרינן ביה וראית בשביה אך קשה מבריתא דקתני והבאתה מלמד שלא ילחצנה במלחמה ופרש"י שלא ילחצנה לבא עליה דמשמע דבמלחמה אסור לבא עליה כל עיקר אפילו ביאה ראשונה ואינו מותר עד לאחר כל המעשים דאם כן מאי לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע כיון דבמלחמה אסור עד שיביאנה לביתו ולאחר כל המעשים היאך נתפייס יצרו בכך הא איכא יצר הרע במלחמה ובביתו עד ירח ימים ועוד אמאי קרי לה בשר תמותות הרי כבר נתגיירה ועוד קשה מהא דאמרינן בפ"ק דסנהדרין תמר בת יפת תואר היתה ולפיכך היתה מותרת לאמנון כדכתיב דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך ואם לא בא דוד על מעכה אם תמר עד לאחר כל המעשים היאך היתה מותרת לאמנון הרי אחותו מאביו היתה שהרי אם תמר לאחר כל המעשים חשובה גיורת ולקוחים יש לו בה דבשלמא אם נפרש דיפת תואר מותרת מיד שפיר קאמר ליה תמר כי לא ימנעני ממך לפי שהיתה מותרת לו דאיכא למימר שנתעברה אמה במלחמה שעדיין היתה אמה כנענית וזו אינה חשובה בתו של דוד שאין בן הבא מן הכנענית קרוי בנך אלא בנה דולדה כמוה אלא לפרש"י שפירש שלא ילחצנה במלחמה שלא יבא עליה עד לאחר כל המעשים מאי לא ימנעני ממך דקאמרה ליה והתוספות תרצו בזה דקושיא קמייתא דהיאך נתפיס יצרו איכא למימר דביטול ממנו יצר הרע כיון שיש לו פת בסלו שסופה להיות מותרת לו לאחר כל המעשים ומה שהקשו אמאי קרי לה בשר תמותות כיון שנתגיירה הא נמי לא קשיא דאיכא למימר לפי שנתגיירה בעל כרחה ואינה גיורת גמורה קרי לה בשר תמותות ומה שהקשו מתמר לא קושיא דאיכא למימר דתמר לא היתה בת דוד אלא מקודם לכן היתה אמה מעוברת והא דכתיב תלבשנה בנות המלך מעילים לא משום שהיתה בתו אלא לפי שגדלה בביתו של דוד עם בנות המלך אך קשה אי כדפירש רש"י אחר כל המעשים מה חלוק יש בין ביאה ראשונה לשניה דמחלק בהו הגמרא כדלעיל ואני תמה מאד מדוע לא פירשו את דברי רש"י ז"ל שלא ילחצנה לבא עליה במלחמה אבל מביאה אל העיר ובועל אותה שם לשבור את לבו הזונה ואחרי הביאה הראשונה תאס' עליו עד שיעשה בה כל האמורים בפרשה כדכתב הרמב"ן ז"ל שעם הפי' הזה יותרו כל הקושיות דלעיל דמה שהקשו עליו הואך נתפייס יצרו בכך הא איכא יצר הרע במלחמה ובביתו עד ירח ימים לא קושיא שכבר בא עליה מיד כשהביאה בביתו ומה שהקשו עוד אמאי קרי לה בשר תמותות לא קשיא שהרי לפי הפירוש הזה הביאה ראשונה קודם שנתגיירה היא ומה שהקשו מתמר נמי לא קשיא דלפי זה קודם כל המעשים בא על אמה ונתעברה הימנו וילדה כמוה והשתא אתיא שפיר הא דכתיב כן תלבשנה בנות המלך מעילים כמשמעו ומה שהקשו עליו א"כ מה חלוק יש בין ביאה ראשונה לשנייה דמחלק בהו הגמרא לא קשיא ולא מידי משום דביאה ראשונה היתה קודם כל המעשים והשנייה אחר כל המעשים שכבר נתגיירה אלא שלפי זה יקשה הא דכתב אם נשאה סופו להיות שונאה שנ' אחריו כי תהיין לאיש וגו' דמשמע אם נשאה אחר כל המעשים הללו וממלת אבל משמע שעל הבאה הראשונה שהיתה קודם כל המעשים קמיירי שהרי לעיל מיניה קאמר לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע שאם אין הב"ה מתירה ישאנה באיסור ואחריו מיד כתב אבל אם נשאה ולפיכך עכ"ל שרש"י ז"ל סובר שהביאה הראשונה גם כן אח' כל המעשים הללו היא כדפירשו התוספו' את דברי רש"י ז"ל ומה שהקשו התוספו' מה חלוק יש בין ביאה ראשונה לשנייה דמחלק בהו הגמרה נ"ל לע"ד דביאה ראשונה לא הותרה אלא אם היה יצרו מתגבר עליו אחר כל המעשים הללו וביאה שנייה הותרה אע"פ שאין יצרו מתגבר עליו דהואיל ואישתרי אשתרי כדאמר רב גבי יפת תואר לכהן והא דקפסיק ותני לביאה שנייה שאין יצרו מתגבר עליו הוא משום דמסתמא לאחר ביאה ראשונה בטלה תגבורת יצרו כדתניא בפ"ק דכתובות מי שפרס אשתו נדה ולא בעל הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים ופרש"י משום ביאה דבלא בעל תקיף יצריה עליה אבל בבעל אפי' ביאה ראשונה בלבד לית לן בה משום שכבר נתקררה כחו של יצרו וכן פרש"י הכא גבי ביא' שנייה שכבר נתקררה רוחו אך קשה כיון שבבית שהוא בצינעה בא עליה הביאה ראשונה למה לי קרא להתירה הא לא אסרה תורה אלא דרך חתנות אבל דרך זנות בביאה ראשונה שאינה אלא מפני יצרו הרע אין איסורה אלא מדברי סופרי' ולמה לי קרא למשרייה ושמא יש לומר' דמשום אשת איש איצטריך קרא להתירה וצ"ע:

12 שפתי חכמים פתח ↗

תגדלם כדי שתתנוול. עיין בפ' בראשית א ז על פסוק ויעש אלהים את הרקיע:

12 מזרחי פתח ↗

ועשתה את צפרניה תגדלם כדי שתתנוול. אבל בפרשת בראשית גבי ויעש אלהים את הרקיע פי' תקנו על עמדו והוא עשייתו כמו ועשתה את צפרניה ואין זה סותר לזה דאיכא למימר גדולים היינו תקונם אע"פ שהוא נוול לבעלה א"נ גבי ויעש שפירושו תקון מצא מקום לעזור לר' אליעזר שפי' ועשה תקון שהוא תקון וגבי ועשתה את צפרניה דכל אותה פרשה בנול קמיירי מצא מקום לעזור לר' עקיבא שפירש ועשתה תגדל ופלוגתייהו בפרק החולץ:

12 רמב"ן על דברים פתח ↗

וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ, תְּגַדְּלֵם כְּדֵי שֶׁתִּתְנַוֵּל, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על דברים כ"א:י"ב, כְּדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא יבמות מח, וְכֵן פֵּרֵשׁ אוּנְקְלוֹס תרגום אונקלוס על דברים כ"א:י"ב. וְהִנֵּה לְדַעְתָּם יִהְיֶה וְעָשְׂתָה, כְּמוֹ וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה ויקרא כה כא, כִּי הַצְּמִיחָה תִּקָּרֵא עֲשִׂיָּה. אֲבָל בְּסִפְרֵי תצא ז אָמַר רְאָיָה לְדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְלֹא עָשָׂה רַגְלָיו וְלֹא עָשָׂה שְׂפָמוֹ שמואל ב יט כה, וְהִיא רְאָיָה גְּדוֹלָה. לְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר כִּי כָל אֵלֶּה מִשְׁפְּטֵי אֲבֵלוּת, וְהַכֹּל נִמְשָׁךְ אֶל וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ דברים כ"א:י"ג, וְצִוָּה שֶׁתְּגַלֵּחַ רֹאשָׁהּ כְּדֶרֶךְ הָאֲבֵלוּת, כְּעִנְיָן וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ איוב א כ דְּאִיּוֹב, וְכֵן גָּזִּי נִזְרֵךְ ירמיהו ז כט, וְכֵן קְצִיצַת הַצִּפָּרְנַיִם אֲבֵלוּת כְּגִלּוּחַ הָרֹאשׁ, וְאָמַר וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ, כְּלוֹמַר תִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי אֵבֶל, וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ כְּאַלְמָנָה, וְלֹא תֵּצֵא חוּץ כְּלָל, וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ, וְתַעֲשֶׂה כָּל זֶה יֶרַח יָמִים, כִּי כֵן דֶּרֶךְ הָאֲבֵלִים. וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ ספרי תצא יא שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהַכֹּל לְכַעֵר אֶת יָפְיָהּ, צִוָּה שֶׁתָּסִיר הַבְּגָדִים הַנָּאִים מֵעָלֶיהָ, שֶׁהַגּוֹיִם אֲרוּרִים הֵם בְּנוֹתֵיהֶם מִתְקַשְּׁטוֹת בַּמִּלְחָמָה כְּדֵי לִזְנוֹת אַחֲרֵיהֶן, וּתְגַלֵּחַ אֶת רֹאשָׁהּ, שֶׁהוּא נִוּוּל גָּדוֹל, וְתָקֹץ הַצִּפָּרְנַיִם, כִּי מִנְהַג הַנָּשִׁים לְגַדֵּל אוֹתָם וּלְצָבְעָם בְּמִינֵי הַפּוּךְ וְהַצִּבְעוֹנִים, וְיִקְרָא הַכָּתוּב הַקְּצִיצָה עֲשִׂיָּה, בַּעֲבוּר כִּי שְׂעַר הָרַגְלַיִם וְהַשָּׂפָם גַּם הַצִּפָּרְנַיִם לְגָדְלָם יִקְצְצוּ אוֹתָם. וְהַנִּרְאֶה בְּעֵינַי כִּי הוּא לָשׁוֹן מְקֻצָּר, הִרְגִּילוּ לְקַצֵּר בְּדָבָר הַמּוּבָן, וְטַעְמוֹ לֹא עָשָׂה אֶת רַגְלָיו וְאֶת שְׂפָמוֹ הַמַּעֲשֶׂה הַנַּעֲשֶׂה בָּהֶם, יִרְמֹז לְגִלּוּחַ שְׂעַר הָרַגְלַיִם וְהַשָּׂפָם אוֹ לִרְחִיצַת הָרַגְלַיִם עַצְמָן, וְכֵן דַּעַת יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל שֶׁאָמַר, לֹא שָׁטַף יָת רַגְלֵיהּ וְלָא סַפַּר שְׂפָמֵהּ, וְכֵן וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ, מַעֲשֵׂה הַצִּפָּרְנַיִם. וְהַמְּפָרְשִׁים עיין רש"י בראשית א ז אָמְרוּ כִּי טַעַם עֲשִׂיָּה, תִּקּוּן, וְכֵן וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ שם יח ז. וְהַטַּעַם בַּפָּרָשָׁה הַזּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִתְגַּיֶּרֶת בְּעַל כָּרְחָהּ, וְאֵין שׁוֹאֲלִין אוֹתָהּ אִם תַּחְפֹּץ לַעֲזֹב דָּתָהּ וּלְהִתְיַהֵד כַּאֲשֶׁר נַעֲשֶׂה בַּגֵּרִים, אֲבָל יֹאמַר לָהּ הַבַּעַל שֶׁתִּשְׁמֹר תּוֹרַת יִשְׂרָאֵל בְּעַל כָּרְחָהּ וְתַעֲזֹב יִרְאָתָהּ. וְזֶה טַעַם וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ, כִּי תַּעֲזֹב אֶת עַמָּהּ וְאֶת אֱלֹהֶיהָ. וְהוּא מִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, אֵין אָבִיהָ אֶלָּא עֲבוֹדָה זָרָה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ירמיהו ב כז, אֹמְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה וְלָאֶבֶן אַתְּ יְלִדְתִּנִי. וְהַכְּלָל כִּי הִיא מִתְאַבֶּלֶת עַל עָזְבָהּ אֶת דָּתָהּ וְתִהְיֶה לְעַם אַחֵר. וְיִתָּכֵן שב"ד מַטְבִּילִין אוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ, כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים בָּעֲבָדִים. וּמִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ מִתְיַהֶדֶת כַּמִּשְׁפָּט הִרְחִיק אוֹתָהּ הַכָּתוּב כָּל הַזְּמַן הַזֶּה. וְטַעַם הָאֲבֵלוּת וְהַבְּכִי עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ כְּדֵי שֶׁתִּתְנַוֵּל, אוּלַי יַעֲבֹר חִשְׁקוֹ מִמֶּנָּה. ור"א אָמַר כִּי נָתְנָה לָהּ הַתּוֹרָה זְמַן כְּמִשְׁפַּט הַבּוֹכִים עַל מֵת, לִכְבוֹד אָבִיהָ וְאִמָּהּ שֶׁמֵּתוּ בַּמִּלְחָמָה. וְהָרַב אָמַר בְּמוֹרֶה הַנְּבֻכִים ג מא, לְחֶמְלָה עָלֶיהָ, שֶׁתִּמְצָא מָנוֹחַ לְנַפְשָׁהּ, כִּי יֵשׁ לָעֲצַבִּים מָנוֹחַ וְהַשְׁקֵט בִּבְכִיָּתָם וְאֶבְלָם, וּבַזְּמַן הַהוּא לֹא יַכְרִיחֶנָּה לְהַנִּיחַ דָּתָהּ וְלֹא יִבְעָלֶנָּה. וְעַל דַּעְתִּי אֵין הַפְּנַאי לַחְמֹל עָלֶיהָ, רַק שֶׁיֵּעָקֵר שֵׁם ע"ז מִפִּיהָ וּמִלִּבָּהּ, וּלְכַבּוֹת עוֹד גַּחֶלֶת הַנְּדוֹד וְהַפֵּרוּד מֵאָבִיהָ וּמֵאִמָּהּ וּמֵעַמָּהּ, שֶׁאֵין הָגוּן לִשְׁכַּב עִם אִשָּׁה אֲנוּסָה וּמִתְאַבֶּלֶת, כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל נדרים כ בְּמַמְזֵרִים, בְּנֵי גְּרוּשַׁת הַלֵּב, וְכָל שֶׁכֵּן זֹאת הַצּוֹעֶקֶת בְּלִבָּהּ לֵאלֹהֶיהָ לְהַצִּילָהּ וְלַהֲשִׁיבָהּ אֶל עַמָּהּ וְאֶל אֱלֹהֶיהָ. וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר יוֹדִיעוּהָ שֶׁנַּכְרִיחֶנָּה לַעֲזֹב אֶת עַמָּהּ וּמוֹלַדְתָּהּ וְתִתְיַהֵד, נֹאמַר לָהּ, תִּתְנַחֲמִי עַל אָבִיךָ וְעַל אִמֵּךְ וְעַל אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ, כִּי לֹא תוֹסִיפִי לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם, אֲבָל תְּהִי אִשָּׁה לַאֲדוֹנַיִךְ כְּדַת מֹשֶׁה וִיהוּדִית. וְהִנֵּה אָז נִתֵּן לָהּ זְמַן שֶׁתִּבְכֶּה וְתִתְאַבֵּל כְּמִשְׁפַּט הַמִּתְאַבְּלִים, לְהַשְׁקִיט מִמֶּנָּה צַעֲרָהּ וּתְשׁוּקָתָהּ, כִּי בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר וְנִחוּם אַחֲרֵי כֵן. וְהִנֵּה בַּזְּמַן הַזֶּה לָקְחָה עֵצָה בְּנַפְשָׁהּ עַל הַגֵּרוּת, וְנֶעֱקַר קְצָת מִלִּבָּהּ ע"ז שֶׁלָּהּ וְעַמָּהּ וּמוֹלַדְתָּהּ, כִּי נִחֲמָה עֲלֵיהֶם וְדָבְקָה בָּאִישׁ הַזֶּה שֶׁיָּדְעָה כִּי תִהְיֶה אֵלָיו, וְהֻרְגְּלָה עִמּוֹ. וּלְכָךְ אָמַר הַכָּתוּב וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ, וְדָרְשׁוּ ספרי ז בֵּיתֶךָ וְלֹא אֶל בַּיִת אַחֵר, וְכֵן וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ, שֶׁתֵּשֵׁב כָּל הַזְּמַן הַזֶּה בַּבַּיִת שֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ שם ט, אוּלַי תַּחְפֹּץ וְתִתְרַצֶּה בּוֹ. וְעַל הַכְּלָל כִּי זֶה כֻּלּוֹ בַּעֲבוּר הַהֶכְרֵחַ, אֲבָל אִם רָצְתָה לְהִתְגַּיֵּר בְּחֵפֶץ נַפְשָׁהּ בְּבֵית דִּין כַּמִּשְׁפָּט הֲרֵי הִיא מֻתֶּרֶת מִיָּד, גַּם לוֹ גַּם לְאָבִיו וּלְאָחִיו. וְכָךְ אָמְרוּ בְּפֶרֶק הַחוֹלֵץ יבמות מז וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא קִבְּלָה עָלֶיהָ, אֲבָל קִבְּלָה עָלֶיהָ מַטְבִּילָהּ וּמֻתֶּרֶת מִיָּד. וְאֶפְשָׁר כִּי בְּכָל הַשְּׁבוּיוֹת בַּמִּלְחָמָה נַעֲשָׂה כַּתּוֹרָה הַזֹּאת, כִּי מִפְּנֵי הַיִּרְאָה תֹּאמַרְנָה לְהִתְגַּיֵּר. וְאָמַר דברים כ"א:י"ד וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ, שֶׁתַּעֲשֶׂה כִּרְצוֹנָהּ, וְלֹא נַכְרִיחֶנָּה לִשְׁמוֹר דַּת מֹשֶׁה וִיהוּדִית, כִּי הַמִּתְגַּיֶּרֶת בְּרָצוֹן נַכְרִיחַ אוֹתָהּ לִשְׁמֹר הַתּוֹרָה, וְאִם תְּחַלֵּל הַשַּׁבָּת תִּסָּקֵל, וְאִם תֹּאכַל הַחֲזִיר תִּלְקֶה כְּדִין יִשְׂרָאֵל הַמִּשְׁתַּמֵּד, וְגַם זֹאת אִם הוֹדֵית בְּפִיהָ הַגֵּרוּת בְּלֹא הֶכְרֵחַ לֹא נְשַׁלַּח אוֹתָהּ לְנַפְשָׁהּ, שֶׁאֲפִלּוּ נַחְשֹׁב שֶׁהָיְתָה גֵּרוּתָהּ מִפְּנֵי הַיִּרְאָה דִּינָהּ כְּיִשְׂרְאֵלִית גְּמוּרָה, שֶׁכְּבָר הֶעֱלֵינוּ יבמות כד הֲלָכָה כֻּלָּם גֵּרִים הֵם:

11 אשת. אֲפִלּוּ אֵשֶׁת אִישׁ:

12 ולקחת לך לאשה. לֹא דִּבְּרָה תוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד יֵצֶר הָרַע, שֶׁאִם אֵין הַקָּבָּ"ה מַתִּירָהּ יִשָּׂאֶנָּה בְאִסּוּר, אֲבָל אִם נְשָׂאָהּ סוֹפוֹ לִהְיוֹת שׂוֹנְאָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר אַחֲרָיו "כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ וְגוֹ'", וְסוֹפוֹ לְהוֹלִיד מִמֶּנָּה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, לְכָךְ נִסְמְכוּ פָּרָשִׁיּוֹת הַלָּלוּ תנחומא:

11 גור אריה פתח ↗

אפילו אשת איש. מהפך רש"י הפירוש, שאם לא כן היה קשה למה יתיר הכתוב אשת איש, אבל השתא ש'לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע', ולכך התיר הכתוב אפילו אשת איש. ואם תאמר, פשיטא, הרי אין אישות לגוי. ויראה לומר, דודאי צריך קרא לכתוב אשת איש, אף על גב דאין אישות לגוי, היינו כלפי ישראל שבא עליה שאינו חייב עליה משום אשת איש, כדאמרינן בפרק ד' מיתות סנהדרין נב ע"ב, אבל בודאי היא חייבת, דאם בא עליה ישראל חייבת כמו בן נח דעלמא. ואם כן הוה אמינא, אף על גב דאין אישות לגוי, אסור ליקח אותה משום דידה, דיש לבני נח בעולת בעל. לכך הוצרך לאשמועינן דמותרת לו:אי נמי, דהוה אמינא דכיון דהיא בעולת בעל, דיש לה אישות בבעלה, אף על גב דלא מחייב עליה אם בא עליה, אבל להיות בה אישות – לא הוי בה אישות, כיון דאגידה באחר, קא משמע לן דיש לו אישות בה. דיפת תואר, אף על גב שהיא גויה, יש לו בה אישות, כדאיתא בספרי בפרשה זאת "ושלחתה לנפשה" פסוק יד, מלמד שאם לא יחפוץ בה שמשלחה בגט. ועוד אמרו בקדושין ריש כב. "ולקחת לך לאשה", 'לקוחין יש לך בה'. והוה אמינא כיון דאגידא באחר, לא יהיה לו לקוחין בה, קא משמע לן דיש לו בה לקוחין:והתוספות בפרק קמא דסנהדרין למדו מזה, אף על גב דאין אישות לגוי, איסור מיהא איכא, חוץ מאיסור בעילת גויה, כיון דצריך קרא גבי יפת תואר "אשת" אפילו אשת איש, דכתיב בראשית ב, כד "ודבק באשתו" 'ולא באשת חבירו' סנהדרין נח., ואם כן יש בה איסור עשה. דאין סברא שיהיה לגוי דבר באסור, ולישראל לא יהיה אסור. ואף על גב שהישראל הבא על גויה, והיא בעולת בעל, אינו נהרג, היינו מפני חשיבות נפש הישראל, שיש להקל שלא להמית אותו. אבל לא מצאנו דבר שיהא אסור לגוי ולישראל מותר:ואין זה ראיה, דלא שייך בו חומר, שאצל ישראל לא הוי אישות, ולגבי ישראל נחשבה פנויה. ואין ראיה מכאן כלל גם כן, כדאמרינן. ואין להקשות כיון דנתגיירה, אם כן שוב אין לה אישות עם בעלה הגוי. שכבר אמרנו לעיל אות ז ד"ה ואני שאין זה גיורת, כיון שבעל כרחה הוא:

11 גור אריה על דברים פתח ↗

שהגוים הארורים וכו'. אף על גב דקרא נמי איירי באשת איש, כדפירש רש"י פסוק יא, לא הוצרך לתת טעם לבגדי אשת איש, דודאי הם נאים משום דהאשה מתקשטת לבעלה. ולא הוצרך לתת טעם רק לבגדי פנויה, דקרא איירי אפילו בפנויה, והשתא קשה למה הוצרך להסיר בגדיה, ותירץ וכו':

12 רש"י על בראשית פתח ↗

ויעש אלהים את הרקיע. תִּקְּנוֹ עַל עָמְדוֹ, וְהִיא עֲשִׂיָּתוֹ, כְּמוֹ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ דברים כ"א:

12 ברטנורא על התורה פתח ↗

ועשתה את צפרניה תגדלם וכו' אין להקשות דהא כתי' בפרשת בראשית גבי ויעש אלהים את הרקיע תקנו כמו ועשתה את צפרניה וי"ל דמשום שהוא סובל שני הפירושי' כתבן שניהן שלפי הלשון אנו יכולין לפרש ותתקן או ותגדל והתם בפרש' בראשית שהוצרך לפרש ויעש ויתקן הביא לו דומה מועשתה את צפרניה לפי אחד מהפירושים והכא שהאמת מביאו לפרשו לשון גדול פירושו כן והביא לו דומה מן ועשת את התבואה וכן עשה רש"י גם במלת אריק חרבי שפירשה לשני פנים בפרשת בשלח ובפרשת לך לך:

12 גור אריה פתח ↗

ועשתה את צפרניה וכו'. עיין בפרשת בראשית אצל "ויעש הרקיע" בראשית א, ז:

« רש"י על דברים כ״א:י׳ רש"י על דברים כ״א:י״ב »