רש"י על דברים י״ב:ו׳

« רש"י על דברים י״ב:ה׳ רש"י על דברים י״ב:ז׳ »

1 שפתי חכמים פתח ↗

שלמים של חובה. פי' אפילו של חובה וכ"ש שלמי רשות. לאפוקי בבמה אינו מקריב אלא דבר שנידר ונידב. והכי אמרינן במגילה ט: ובזבחים קיז.. נח"י:

1 משכיל לדוד פתח ↗

וזבחיכם שלמים של חובה. דאילו דנדבה כתיבי בתר הכי בסוף הפסוק ונדריכם ונדבותיכם ואה״נ דעולותיכם ג״כ אפשר דמיירי בעולות של חובה ואותן של נדר ונדבה כלולים בנדריכם ונדבותיכם דלקמן דהא תרוייהו עולות ושלמים באין בנדר ונדבה אלא מיהא משום שאין הכרח לפ׳ כן דדילמא עולותיכם כייל בין עולות דחובה ובין דנדבה ונדריכם ונדבותיכם לאו בעולות מיירי אלא בשלמים מש״ה לא ביאר רבינו כן גם בעולותיכם אבל בחד מנייהו פשיטא דמוכרח הוא לפרשו דאל״כ ונדריכם ונדבותיכם במאי מוקמינן ליה הא ליכא קרבן דנדר ונדבה אלא עולה ושלמים וכיון דמוכרח לפרשו בחד מנייהו פירשו בזבחיכם דעדיף טפי דהשתא נדריכם קאי אדסמיך ליה דהיינו בזבחים ועוד דנדרים ונדבות דשלמים שכיחי טפי מעולות משום דליכא בהו חסרון כיס. והגאון הרא״ם כתב דמפני שמקרא זה של והבאתם שמה למעוטי במות ואין מתמעטין אלא מקרבנות חובה אבל לא מהבאים בנדר ונדבה לפיכך פי׳ זבחיכם שלמים של חובה שאלה הם דמתמעטין בבמות ע״ש ותמהני טובא איך לא השגיח הרב בסיפיה דקרא דכתיב בהדיא ונדריכם ונדבותיכם ולעד״נ פשוט כדכתיבנא:

2 שפתי חכמים פתח ↗

ומעשר שני לאכול לפנים מן החומה. כלומר בשלמא מעשר בהמה מביא לירושלים כדי להקריב שם, אבל מעשר שני למה מביא לשם, שהרי אינו מקריבו. ומתרץ כדי לאכול וכו':

2 מזרחי פתח ↗

מעשרותיכם מעשר שני ומעשר בהמה לאכול לפנים מן החומה. הוצרך לפרש פה לאכול לפנים מן החומה מה שלא פירש כן גבי וזבחיכם דלעיל משום דהנהו בני הקרבה נינהו וצריכין להביאן שמה כדי להקריבם אבל הכא דמיירי בשני מיני מעשרות בשלמא מעשר בהמה הוי בר הקרבה וצריך הבאה כדי להקריבם אלא מעשר שני שבידו לאכלו לחם ויין ופירות שאינן בני הקרבה למה הן צריכין הבאה הוצרך לפרש פה שאעפ"כ צריכין הבאה כדי לאכלן לפני' מן החומה ופרש"י שמביאן אע"פ שאינן בר הקרבה אפילו הכי צריך להביאם שם כדי לאכלם לפנים מן החומה:

3 מזרחי פתח ↗

תרומת ידכם אלו הבכורים ובכורות בקרכם לתתם לכהן ויקריבם שם. האי לתתם לכהן כו' אתרוייהו קאי אבכורים ואבכורות והוצרך לפרש זה שם מפני שאין אלה מוטלים על בעליהן להקריבם שם ולא שייך בהן והבאתם שמה לפיכך הוכרתו לומר דפירוש והבאתם שמה לגבי דידהו הוא כדי לתתם לכהן להקריבם שם והבכורים להניחם בצד המזבח בקרן דרומית מערבית אחר הנפתם אבל תרומה ותרומת מעשר ומעשר ראשון שאין לו להביאם שם כדי להקריבם ולא כדי לאכלם לפנים מן החומה ולא כדי לתתם לכהן להקריבם שם או להניחם בקרן דרומית מערבית של המזבח שהרי התרומה ותרומת מעשר ומעשר ראשון נאכלים בכל השערים לא הוזכרו כאן כיון שאין צריכין הבאה אבל חטאות ואשמו' שהם צריכין הבאה כדי להקריבם שם רמוזים במאמר בקרכם וצאנכם שהיה די לומר ובכורות סתם מאי בקרכם וצאנכם אלו חטאות ואשמות כמו ששנינו בספרי בקרכם וצאנכם אלו חטאות ואשמות ומפני שהוא זה רחוק מפשוטו של קרא שיהיה בכורות נדרש לעצמו ובקרכם וצאנכם נדרש לעצמו לא רצה רש"י להביא המדרש הזה בפירושו:

3 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה תרומת ידכם, אלו הבכורים וכו'. פירוט יפה של הראיה יש ב"תורה תמימה" אות כז, וכך כתב: כלל דרשה זו ביאר הרמב"ם ב"ספר המצוות" לא תעשה קמט משום דלא הניח בזה הפסוק דבר שאינו טעון הבאת מקום כלומר הבאה לאכול לירושלים. ואולם אחרי שהתרומה הוא דבר שאינו טעון הבאת מקום, אם כן איך יזהיר עליו לאכול אותה דוקא בירושלים, ולכן בהכרח צריך לומר דלא קאי אתרומה רק אבכורים שצריכה להאכל רק בירושלים וכו'. פ' ראה תשס"ב, מלון פלַס, וֶנגן, שווייץ

4 שפתי חכמים פתח ↗

לתתם לכהן ויקריבם שם. רצ"ל דבכורות בקרכם משמע שהישראל מוזהר על הבכורים להקריבם, וזה אינו, שהרי הישראל צריך ליתן הבכור לכהן. ומתרץ הישראל מביא לתתם וכו':

1 וזבחיכם. שְׁלָמִים שֶׁל חוֹבָה:

2 מעשרתיכם. מַעְשַׂר בְּהֵמָה וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, לֶאֱכֹל לִפְנִים מִן הַחוֹמָה:

3 תרומת ידכם. אֵלּוּ הַבִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם דברים כ"ו וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ עי' ספרי:

4 ובכרת בקרכם. לְתִתָּם לַכֹּהֵן וְיַקְרִיבֵם שָׁם:

1 מזרחי פתח ↗

זבחיכם שלמים של חובה. אבל בספרי שנו זבחיכם שלמי יחיד ושלמי צבור וכן גבי עולותיכם עולת יחיד ועולת צבור והרב לא הביא בפירושו רק גבי זבחיכם ולא ידעתי למה אבל מה שאמר זבחיכם שלמים של חובה ובספרי שנוי שלמי יחיד ושלמי צבור שכולל של חובה ושל נדבה הוא מפני שהמקרא הזה של והבאתם שמה למעוטי במות אינן מתמעטין אלא מקרבנות חובה אבל לא מהבאין בנדר ובנדבה כדלקמן ולפיכך פירוש וזבחיכם שלמים של חובה שאלה הם המתמעטים ולא בבמות אבל בספרי ששנו שלמי חובה ושלמי נדבה פירושו ששניהם יחד באים שמה ולא בבמות ופרש"י שהמתמעטים הם שלמים של חובה:

1 גור אריה פתח ↗

שלמי חובה. דאי בשלמי נדבה, הרי הם בכלל "נדריכם", אלא שלמים – בשלמי חובה איירי. והא דאמר בספרי שלמיכם "זבחיכם" 'בין שלמי יחיד בין שלמי ציבור', לא כמו שחשב הרא"ם 'שלמי יחיד' הם שלמי נדבה, דאין זה, אלא שלמי יחיד הם שלמי שמחה, והם חובה חגיגה ח., ו'שלמי ציבור' הם שלמי עצרת ויקרא כג, יט, וכולם בחובה איירי:

2 גור אריה פתח ↗

לאכול לפנים מן החומה. דאם לא כן, למה צריך להביאם לירושלים:

3 רמב"ן על דברים פתח ↗

מַעְשְׂרֹתֵיכֶם, מַעְשַׂר בְּהֵמָה וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי לֶאֱכֹל לִפְנִים מִן הַמְּחִצָּה. וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם, אֵלּוּ הַבִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם דברים כ"ו:ד' וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על דברים י"ב:ו' מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ ספרי יב. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט יַזְכִּיר הַכָּתוּב הָעוֹלוֹת וְהַזְּבָחִים שֶׁחַיָּב לְאָכְלָן שָׁם בַּמְּחִצָּה לִפְנֵי ה', וְהִזְכִּיר גַּם כֵּן שֶׁיָּבִיא שָׁם הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה, שֶׁיִּתֵּן אוֹתָם לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם מְשָׁרְתֵי הַמִּקְדָּשׁ וְיִשְׂמְחוּ גַּם הֵם עִמָּכֶם וְעִם בָּתֵּיכֶם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר מלאכי ג י הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר הַשֵּׁם צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי. וְכֵן יָסְדוּ בְּבַיִת שֵׁנִי בַּתְּרוּמָה וּבִתְרוּמַת הַמַּעֲשֵׂר שֶׁיְּבִיאוּם לַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר נחמיה י לח וְאֶת רֵאשִׁית עֲרִיסֹתֵינוּ וּתְרוּמֹתֵינוּ וּפְרִי כָל עֵץ תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר נָבִיא לַכֹּהֲנִים אֶל לִשְׁכוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ, וְנֶאֱמַר שם פסוק לט לְבֵית אֱלֹהֵינוּ אֶל הַלְּשָׁכוֹת לְבֵית הָאוֹצָר. וְטַעַם תְּרוּמַת יֶדְכֶם, מִפְּנֵי שֶׁהַתְּרוּמָה לֹא נָתְנָה בָּהּ הַתּוֹרָה שִׁעוּר, אֲבָל הִיא כַּאֲשֶׁר תָּרִים יָדוֹ. וְכֵן מָה שֶׁאָמַר דברים י"ב:י"ז לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ, יַזְהִיר עַל הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁלֹּא יֹאכַל בִּשְׁעָרָיו הַמַּעֲשֵׂר וְהַבְּכוֹרוֹת וְהַנְּדָרִים וְהַתְּרוּמָה, וְחָזַר וְהִפְרִישׁ בֵּינֵיהֶם דברים י"ב:י"ח כִּי אִם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, הַנֶּאֱכָל לָכֶם, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ יֹאכַל שָׁם בִּשְׁעָרֶיךָ הָרָאוּי אֵלָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם במדבר יח לא וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם, וִיקַצֵּר הַכָּתוּב בַּדְּבָרִים הַמְפֹרָשִׁים בְּמָקוֹם אַחֵר. וַאֲנִי סוֹבֵר בִּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא זֶה כִּי תְּרוּמַת יֶדְכֶם, מָה שֶׁיָּרִים אָדָם לַה' מִכַּסְפּוֹ וּמִזְּהָבוֹ לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ קָרְבַּן עוֹלָה אוֹ זֶבַח. וְהִזְכִּיר בַּקָּרְבָּן שְׁלֹשֶׁת מִינִין, הַנְּדָרִים, אֲשֶׁר הֵם הֲרֵי עָלַי קָרְבָּן שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז, וְהַנְּדָבָה, אֲשֶׁר יֹאמַר בְּשׁוֹר וָשֶׂה הֲרֵי זֶה עוֹלָה וְאָבִיא אוֹתָהּ לַמִּקְדָּשׁ, וְהַתְּרוּמָה אֲשֶׁר יָרִים מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ, כֶּסֶף אוֹ זָהָב, אוֹ שֶׁהֵבִיא בְּהֶמְתּוֹ חֻלִּין לָעֲזָרָה וְיֹאמַר לַכֹּהֲנִים הֲרֵי זוֹ מִיָּדִי לַשֵּׁם, וְהוּא מִלְּשׁוֹן כָּל מֵרִים תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת הֵבִיאוּ אֵת תְּרוּמַת ה' שמות לה כד, וְכֵן כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַה' במדבר יח יט, קָרְבָּנוֹת הֵם. וְכָךְ אָמַר בַּשְּׁקָלִים שמות ל יג, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ' תְּרוּמָה לַה', וְהֵם לַקָּרְבָּנוֹת מגילה כט, כִּי כָל מַה שֶׁיָּרִים אָדָם לַה' מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ בֵּין לְקָרְבָּנוֹת בֵּין לְבֶדֶק הַבַּיִת, כְּעִנְיָן וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה שם כה ב, בֵּין לַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי ה', הַכֹּל יִקָּרֵא תְּרוּמָה, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב בַּמֶּכֶס במדבר לא כט וְנָתַתָּ לְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן תְּרוּמַת ה', וְהָיוּ חֻלִּין גְּמוּרִין בְּיָדוֹ. וְכֵן וָאֶשְׁקֳלָה לָהֶם אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכֵּלִים תְּרוּמַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ הַהֵרִימוּ הַמֶּלֶךְ וְיֹעֲצָיו עזרא ח כה. וְלֹא אָמַר הַכָּתוּב תְּרוּמוֹתֵיכֶם, שֶׁלֹּא נִטְעֶה בִּתְרוּמַת הַכֹּהֲנִים, אֲבָל אָמַר תְּרוּמַת יֶדְכֶם, מָה שֶׁתָּרִימוּ בִּרְצוֹנְכֶם מִן הַבָּא בְּיֶדְכֶם. וְהִנֵּה כָּל הַנִּזְכָּרִים בְּכָאן חַיָּבִים בִּמְחִצָּה, כִּי פֵּרוּשׁ מַעְשְׂרֹתֵיכֶם מַעְשַׂר בְּהֵמָה וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי הַנֶּאֱכָלִים לִפְנֵי הַשֵּׁם, כִּי מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן מַעֲשַׂר הַלְוִיִּם, וּמַעֲשֵׂר עָנִי לָהֶם הוּא:

4 משכיל לדוד פתח ↗

ובכורות וכו׳ לתתם וכו׳. דק״ל דבשלמא בכלהו שייך לומר והבאתם שמה שהרי בכל הקרבנות הבעלים חייבים ליטפל להביאן עד העזרה כדכתיב אל פתח אהל מועד יקריב אתו ובכורים ג״כ חייב להביאן שם אבל הבכור לא שייך בו שום הבאה שהרי הוא נותנו לכהן ואין לו חיוב אחר לכך פי׳ דאה״נ אלא הבאה דגבי בכור לכהן קאי:

« רש"י על דברים י״ב:ה׳ רש"י על דברים י״ב:ז׳ »