רש"י על חולין ט׳ א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ט׳ ע״א:ג׳ רש"י על חולין ט׳ ע״א:ה׳ »

4 מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? כּוּלְּהוּ תְּנִינְהוּ! לָא צְרִיכָא, שֶׁשָּׁחַט לְפָנֵינוּ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים וּשְׁחַט שַׁפִּיר; מַהוּ דְּתֵימָא: מִדְּאִידַּךְ שְׁחַט שַׁפִּיר, הַאי נָמֵי שְׁחַט שַׁפִּיר, קָא מַשְׁמַע לַן: כֵּיוָן דְּלָא גְּמִר, זִימְנִין דְּשָׁהֵי וְדָרֵיס וְלָא יָדַע.

פירוש רש"י על חולין ט׳ א:ד׳

4 כולהו תנן - במתניתין פרק השוחט שבהמה מתנבלת בהן וכיון שאין בקי בהן פשיטא דאסור לאכול וכי שמואל דאמורא הוא מתני' אתא לאשמועינן שכבר המשנה שנויה ועומדת:

5 ולא ידע - אינו יודע שאסור לעשות כן ומאכילה לנו:

« רש"י על חולין ט׳ ע״א:ג׳ רש"י על חולין ט׳ ע״א:ה׳ »