רש"י על חולין ט׳ א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ט׳ ע״א:ג׳ רש"י על חולין ט׳ ע״א:ה׳ »

1 דור רביעי על חולין פתח ↗

ע״ש משנה, השוחט מתוך הטבעת וכו׳ לעיל דף ט׳ ע״א ברש״י ד״ה כולהו תנינהו, כתב בפרק השוחט תנא כולהו פסולי שחיטה, ובאמת זה לאו דוקא, דהרי דין הגרמה תנא הכא בפ״ק, וכמש״כ שם רש״י ז״ל בעצמו, ולכן יש ליתן טעם, למה תנא פסול הגרמה, בפ׳ זה, ואינך פסולי שחיטה בפ׳ השוחט, ומה שנלפע״ד הוא, דתנא סדרא נקט, דבתחלה מפרש הכל שוחטין, דהיינו מי ראוי׳ להיות שוחט, ואח״כ לעולם שוחטין, דהיינו זמן השחיטה ביום ובלילה, וכן בשבת שחיטתו כשרה, ואח״כ מפרש בכל שוחטין בין בצור וכו׳, ואח״כ מפרש מקום השחיטה בסימנים, אלא דכאן לא מפרש אלא מקום השחיטה בקנה, ולקמן בגמ׳ דף מ״ג ע״א פליגו רב ושמואל בושט אי תורבץ הושט נמי ראוי׳ לשחיטה, וכתב שם רש״י ז״ל, דלרב דתורבץ הושט נמי הוה ראוי לשחיטה, לא גמירי הגרמה אלא בקנה, אלא דהתם מסיק, דלא תציתו להא דכייל יהודה אחי משמי׳ דרב, אלא אע״פ דנקובת תורבץ הושט במשהו כושט עצמו אבל לענין שחיטה, נתנו בו חכמים שיעור. וכפי הנראה גם זה מהללממ״ס, וא״כ שייך הגרמה מה״ת גם בושט, ולכן קשה למה נקט הכא דינו דוקא בקנה ולא משמיענו מקום השחיטה גם בושט.

2 חולין פתח ↗

מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? כּוּלְּהוּ תְּנִינְהוּ! לָא צְרִיכָא, שֶׁשָּׁחַט לְפָנֵינוּ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים וּשְׁחַט שַׁפִּיר; מַהוּ דְּתֵימָא: מִדְּאִידַּךְ שְׁחַט שַׁפִּיר, הַאי נָמֵי שְׁחַט שַׁפִּיר, קָא מַשְׁמַע לַן: כֵּיוָן דְּלָא גְּמִר, זִימְנִין דְּשָׁהֵי וְדָרֵיס וְלָא יָדַע.

1 כולהו תנן - במתניתין פרק השוחט שבהמה מתנבלת בהן וכיון שאין בקי בהן פשיטא דאסור לאכול וכי שמואל דאמורא הוא מתני' אתא לאשמועינן שכבר המשנה שנויה ועומדת:

2 ולא ידע - אינו יודע שאסור לעשות כן ומאכילה לנו:

« רש"י על חולין ט׳ ע״א:ג׳ רש"י על חולין ט׳ ע״א:ה׳ »