רש"י על חולין צ״ה א:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין צ״ה ע״א:ב׳ רש"י על חולין צ״ה ע״א:ד׳ »

מקור: חולין צ״ה א:ג׳

1 חולין פתח ↗

רַבִּי לְטַעְמֵיהּ, דַּאֲמַר: מָקוֹלִין וְטַבָּחֵי יִשְׂרָאֵל, בָּשָׂר הַנִּמְצָא בְּיַד גּוֹי – מוּתָּר.

2 חולין פתח ↗

רַבִּי לְטַעְמֵיהּ, דַּאֲמַר: מָקוֹלִין וְטַבָּחֵי יִשְׂרָאֵל, בָּשָׂר הַנִּמְצָא בְּיַד גּוֹי – מוּתָּר.

3 חולין פתח ↗

רַבִּי לְטַעְמֵיהּ, דַּאֲמַר: מָקוֹלִין וְטַבָּחֵי יִשְׂרָאֵל, בָּשָׂר הַנִּמְצָא בְּיַד גּוֹי – מוּתָּר.

4 חכמת שלמה על חולין פתח ↗

רש"י בד"ה מותר דבתר כו' דאם איתא דאיכא טריפה לא הוה מזבין ליה כו' כצ"ל. ונ"ב מפירוש רש"י משמע דאיירי במקום שמכריזין ולא הכריזו ומשום הכי אין מוכרין טריפות לכותים וכן תוס' פירשו לקמן דאיירי במקום שמכריזין ולא הכריזו ודו"ק:

1 מקולין - מיישל"ת:

2 מקולין וטבחי ישראל - כלומר מקולין העומדין בעיר וטבחי ישראל מתעסקין בהם:

3 בשר הנמצא ביד עובד כוכבים - שם שלוקחו מן הטבחים להשתכר בו דהוא ודאי לא שחטה:

4 מותר - דבתר רוב טבחים אזלינן ולטרפה ליכא למיחש דאם איתא דאיכא טרפה לא הוה מזבין ליה כדי למוכרה במקולין:

« רש"י על חולין צ״ה ע״א:ב׳ רש"י על חולין צ״ה ע״א:ד׳ »