רש"י על חולין ח׳ א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ח׳ ע״א:ג׳ רש"י על חולין ח׳ ע״א:ה׳ »

4 וְתַנְיָא: אֵיזֶהוּ שְׁחִין וְאֵיזֶהוּ מִכְוָה? לָקָה בְּעֵץ, בְּאֶבֶן, בְּגֶפֶת, בְּחַמֵּי טְבֶרְיָא, וּבְכׇל דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא מֵחֲמַת הָאוּר, לְאֵתוֹיֵי אֲבָר מֵעִיקָּרוֹ – זֶהוּ שְׁחִין. וְאֵיזֶהוּ מִכְוָה? נִכְוָה בְּגַחֶלֶת, בְּרֶמֶץ, בְּסִיד רוֹתֵחַ, בְּגִפְסִיס רוֹתֵחַ, וּבְכׇל דָּבָר הַבָּא מֵחֲמַת הָאוּר, לְאֵתוֹיֵי חַמֵּי הָאוּר – זוֹ הִיא מִכְוָה.

פירוש רש"י על חולין ח׳ א:ד׳

4 שחין - לשון חמימות כמו יומא דף נג: שנה שחונה וכדמתרגם יונתן חמותי ראיתי אור שחינית ישעיהו מד:

5 לקה באבן - הכהו בכח באבן אפילו בלא חבורה דכל מכה מתחמם הבשר מיד ע"י ההכאה:

6 בגפת - שהטמין ידו בפסולת של זיתים והוא חם מאד מאיליו ונכוה:

7 אבר מעיקרו - ממקום שעוקרים העופרת והוא חם:

8 גחלת - פחם שלא כבה:

9 רמץ - אפר חם וכך שמו בלשון ערבי:

10 גפסית - מין סיד ושורפין אותו כמין סיד:

« רש"י על חולין ח׳ ע״א:ג׳ רש"י על חולין ח׳ ע״א:ה׳ »