רש"י על חולין פ״ז ב:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור חולין פ״ז ב:ט׳
9 רַבִּי אַסִּי מִנְּהַרְבִּיל אוֹמֵר: בִּצְלַלְתָּא דִּדְמָא. רַבִּי יִרְמְיָה מִדִּפְתִּי אָמַר: עָנוּשׁ כָּרֵת, וְהוּא דְּאִיכָּא כְּזַיִת. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: מְטַמְּאִים בְּאֹהֶל, וְהוּא דְּאִיכָּא רְבִיעִית.
פירוש רש"י על חולין פ״ז ב:ט׳
9 בצללתא דדמא - באותן מים שהם מן הדם עצמן כשהוא נקרש יש סביבותיו צלול כמים ואם יש בו מראית דם מכשיר ואי לא לא:
10 ענוש כרת - האוכלו:
11 והוא דאיכא כזית - דם גמור:
12 ומטמא באהל - כל זמן שיש בו מראית דם אם של מת הוא:
13 והוא דאיכא רביעית - מן הדם גמור והוא שיעור לטומאת אהל דכתיב במדבר ו על נפש מת ובשיעור רביעית הנשמה תלויה: