רש"י על חולין פ״ד ב:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין פ״ד ע״ב:ב׳ רש"י על חולין פ״ד ע״ב:ד׳ »

3 וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִי שֶׁהִנִּיחַ לוֹ אָבִיו מָעוֹת וְרוֹצֶה לְאַבְּדָן – יִלְבַּשׁ כְּלֵי פִשְׁתָּן, וְיִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלֵי זְכוּכִית, וְיִשְׂכּוֹר פּוֹעֲלִים וְאַל יֵשֵׁב עִמָּהֶן. יִלְבּוֹשׁ כְּלֵי פִשְׁתָּן – בְּכִיתָּנָא רוֹמִיתָא. וְיִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלֵי זְכוּכִית – בְּזוּגִּיתָא חִיוָּרְתָּא. וְיִשְׂכּוֹר פּוֹעֲלִים וְאַל יָשַׁב עִמָּהֶן – בְּתוֹרֵי דִּנְפִישׁ פְּסֵידַיְיהוּ.

פירוש רש"י על חולין פ״ד ב:ג׳

3 מי שהניח לו אביו מעות - כלומר מי שלא טרח בממון וקל בעיניו לאבדו זהו איבודו:

4 ילבש כלי פשתן - שהן יקרים. ולפי דרכנו למדנו שהעושה אלה מאבד ממון ויזהר אדם מהם:

5 כיתנא רומיתא - יקר היה:

6 בתורי - ישכור פועלים וימסור להן שוורים שלו לחרוש והם יכחישו השוורים ויסקבום ביערות ובכרמים והמלאכה לא תעלה לכלום שאינן חוששין לכך:

« רש"י על חולין פ״ד ע״ב:ב׳ רש"י על חולין פ״ד ע״ב:ד׳ »