רש"י על חולין פ״ג ב:ה׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין פ״ג ע״ב:ד׳ רש"י על חולין פ״ג ע״ב:ו׳ »

1 חולין פתח ↗

גְּמָ׳ מוּקְדָּשִׁין מַאי טַעְמָא לָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דְּרַבִּי זֵירָא, דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא: הַשּׁוֹחֵט צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן עָפָר לְמַטָּה וְעָפָר לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר״ – ״עָפָר״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״בְּעָפָר״, מְלַמֵּד שֶׁהַשּׁוֹחֵט צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן עָפָר לְמַטָּה וְעָפָר לְמַעְלָה.

2 כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה פתח ↗

כט שם. צריך שיהיה למטה עפר תיחוח. ומשמע מדברי רש"י חולין פ"ג ע"ב שצ"ל הדם מכוסה בעפר תיחוח גם מן הצדדין. וכ"כ מנ"י בלק"י או' כ"ח בשם הדע"ק. זב"צ או' י"ט.

5 גמ' עפר למטה - עפר תיחוח ולא על קרקע קשה:

6 וכסהו עפר - משמע דלא בעי עפר אלא בכסוי. בעפר משמע כולו עטוף בעפר תיחוח:

« רש"י על חולין פ״ג ע״ב:ד׳ רש"י על חולין פ״ג ע״ב:ו׳ »