רש"י על חולין ז׳ ב:י״ד

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ז׳ ע״ב:י״ג רש"י על חולין ז׳ ע״ב:ט״ו »

14 ״אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ״ – אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: וַאֲפִילּוּ כְּשָׁפִים. הָהִיא אִיתְּתָא דַּהֲוָת קָא מְהַדְּרָא לְמִישְׁקַל עַפְרָא מִתּוּתֵי כַּרְעֵיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא, אֲמַר לַהּ: שְׁקוּלִי, לָא מִסְתַּיְּיעָא מִילְּתִיךְ, ״אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ״ כְּתִיב. וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן כְּשָׁפִים – שֶׁמַּכְחִישִׁין פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה! שָׁאנֵי רַבִּי חֲנִינָא דִּנְפִישָׁא זְכוּתֵיהּ.

פירוש רש"י על חולין ז׳ ב:י״ד

14 אין עוד מלבדו - משום רבי חנינא נקט לה:

15 אפילו כשפים - אינן מלבדו כלומר שלא מדעתו שאם אין גזירה מלפניו אין מריעין לו לאדם:

16 מהדרא - מחזרת וטורחת שלא יבין:

17 למשקל עפרא - ולעשות לו כשפים להמיתו:

18 כשפים - נוטריקון מכחישים פמליא של מעלה שלא גזרו על אדם זה למות והוא מת על ידי כשפים:

« רש"י על חולין ז׳ ע״ב:י״ג רש"י על חולין ז׳ ע״ב:ט״ו »