רש"י על חולין ז׳ ב:י״ג

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ז׳ ע״ב:י״ב רש"י על חולין ז׳ ע״ב:י״ד »

13 אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן ״יֵמִים״ – שֶׁאֵימָתָם מוּטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מִיָּמַי לֹא שְׁאָלַנִי אָדָם עַל מַכַּת פִּרְדָּה לְבָנָה וְחָיָה. וְהָא קָחָזֵינָא דְּחָיֵי! אֵימָא: ״וְחָיָית״, וְהָא קָחָזֵינָא דְּמִיתַּסֵּי! דְּחִיוָּורָן רֵישׁ כַּרְעַיְיהוּ קָא אָמְרִינַן.

פירוש רש"י על חולין ז׳ ב:י״ג

13 למה נקרא שמם - דכודנייתא ימים דכתיב בראשית לו אשר מצא את הימים:

14 לא שאלני - רבי חנינא רופא היה ומהכא מייתי לה במסכת יומא בהוציאו לו:

15 וחיה - משמע שמת המוכה:

16 וחיית - לשון נקבה ואמכה קאי שאין המכה מתרפאת:

« רש"י על חולין ז׳ ע״ב:י״ב רש"י על חולין ז׳ ע״ב:י״ד »