רש"י על חולין ז׳ א:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ז׳ ע״א:ח׳ רש"י על חולין ז׳ ע״א:י׳ »

9 וְדִלְמָא עִישֵּׂר עֲלֵיהֶם מִמָּקוֹם אַחֵר? לֹא נֶחְשְׁדוּ חֲבֵרִים לִתְרוֹם שֶׁלֹּא מִן הַמּוּקָּף. וְדִלְמָא נָתַן עֵינָיו בְּצַד זֶה וְאָכַל בְּצַד אַחֵר? אֲמַר לֵיהּ: חֲזִי מַאן גַּבְרָא רַבָּה קָמַסְהֵיד עֲלֵיהּ.

פירוש רש"י על חולין ז׳ א:ט׳

9 ממקום אחר - שמא הוי ליה ירק תלוש בביתו ואמר הרי הוא מעשר על אגודה זו:

10 לתרום שלא מן המוקף - מן המחובר וסמוך לו כגון אין מקיפין שתי חביות ביצה דף לב: וכמו מקפת וקורא לה שם נדה דף עא: לשון מקריב ומגיען זה לזה. ואסור לחבר להפריש ממה שאין לפניו על מה שלפניו דשמא אותו שהוא סומך עליו אינו בעין שנאבד או נרקב ונמצא שאין אומר כלום ואוכל טבלים:

11 נתן עיניו בצד זה - לקרוא לו שם מעשר על צד שני ואכל מצד שני:

12 חזי מאן גברא רבה אסהיד עליה - ראה כמה אדם גדול העיד עליו דהיינו רבי יהושע הואיל ובא להעיד על זאת יפה כוון ודקדק בדבר אל נכון:

« רש"י על חולין ז׳ ע״א:ח׳ רש"י על חולין ז׳ ע״א:י׳ »