רש"י על חולין ע״ט א:י״א

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ע״ט ע״א:י׳ רש"י על חולין ע״ט ע״א:י״ג »

11 וְהָא ״אֶלָּא מִינַּהּ״ קָתָנֵי? הָכִי קָאָמַר: אֵין מַרְבִּיעִין עָלֶיהָ לֹא מִין סוּס וְלֹא מִין חֲמוֹר, לְפִי שֶׁאֵין יוֹדְעִין בְּמִינָהּ. וְלִיבְדּוֹק בְּסִימָנִין? דְּאָמַר אַבָּיֵי: עָבֵי קָלֵיהּ – בַּר חַמָּרָא, צְנִיף קָלֵיהּ – בַּר סוּסְיָא. וְאָמַר רַב פָּפָּא: רַבְרְבָן אוּדְנֵיהּ וְזוּטְרָא גְּנוּבְתֵיהּ – בַּר חַמָּרָא, זוּטְרָן אוּדְנֵיהּ וְרַבָּה גְּנוּבְתֵיהּ – בַּר סוּסְיָא. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? בְּאִלֶּמֶת וְגִידֶּמֶת.

פירוש רש"י על חולין ע״ט א:י״א

11 והא אלא מינה קתני - ואי לא ידעינן אי בת סוסיא ואי בת חמורה מאי פרד מרבעינן עלה האמר ר' יהודה הנולדים מן הסוסיא אסורין בנולדין מן החמורה:

12 לא מין סוס - לא סוס גמור ולא פרד בן סוסיא:

13 אלא מינה - כלומר עד שיודע לך מאיזה מין הוא:

14 בר חמרא - אמו היתה חמורה:

15 צניף - צלול והוא לשון צעקת הסוס:

16 גנובתיה - זנבו:

17 גידמת - מזנב ומאזנים:

« רש"י על חולין ע״ט ע״א:י׳ רש"י על חולין ע״ט ע״א:י״ג »