רש"י על חולין ע״ד ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ע״ד ע״ב:ג׳ רש"י על חולין ע״ד ע״ב:ה׳ »

4 אֶלָּא, חֶלְבּוֹ דְּגִיד מִפְלָג פְּלִיגִי, דְּתַנְיָא: גִּיד הַנָּשֶׁה – מְחַטֵּט אַחֲרָיו בְּכׇל מָקוֹם שֶׁהוּא, וְחוֹתֵךְ שַׁמְנוֹ מֵעִיקָּרוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: גּוֹמְמוֹ עִם הַשּׁוֹפִי.

פירוש רש"י על חולין ע״ד ב:ד׳

4 מעיקרו - אפי' הנבלע ונשרש בבשרה:

5 גוממו עם השופי - כלומר חותכו בשוה לשופי ונוטל את הגבוה מן השופי דדמי לגיד ואסור מדרבנן אבל שרשין של חלבו מותרין:

« רש"י על חולין ע״ד ע״ב:ג׳ רש"י על חולין ע״ד ע״ב:ה׳ »