רש"י על חולין ו׳ א:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ו׳ ע״א:א׳ רש"י על חולין ו׳ ע״א:ג׳ »

2 וּמַאי טַעְמָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן? כִּי הָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, שַׁדְּרֵיהּ רַבִּי מֵאִיר לְאֵתוֹיֵי חַמְרָא מִבֵּי כוּתָאֵי, אַשְׁכְּחֵיהּ הָהוּא סָבָא, אֲמַר לֵיהּ: ״וְשַׂמְתָּ סַכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה״, הָלַךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר וְסִפֵּר דְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי מֵאִיר, וְגָזַר עֲלֵיהֶן.

פירוש רש"י על חולין ו׳ א:ב׳

2 ושמת סכין בלועך - פסוק הוא בספר משלי:

3 אם בעל נפש אתה - אם אדם כשר אתה כדאמר בפסחים דף מ. בעל נפש לא ילתות אדם כשר:

4 בלועך - בלחייך. כלומר התחזק על יצרך ולא תעשה זאת:

« רש"י על חולין ו׳ ע״א:א׳ רש"י על חולין ו׳ ע״א:ג׳ »