רש"י על חולין ו׳ א:י״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ו׳ ע״א:י״א רש"י על חולין ו׳ ע״א:י״ג »

12 רַבִּי זֵירָא וְרַב אַסִּי אִיקְּלַעוּ לְפוּנְדְּקָא דְּיָאֵי, אַיְיתוֹ לְקַמַּיְיהוּ בֵּיצִים הַמְצוּמָּקוֹת בְּיַיִן. רַבִּי זֵירָא לָא אֲכַל, וְרַב אַסִּי אֲכַל. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַב אַסִּי: וְלָא חָיֵישׁ מָר לְתַעֲרוֹבֶת דְּמַאי? אֲמַר לֵיהּ: לָאו אַדַּעְתַּאי.

פירוש רש"י על חולין ו׳ א:י״ב

12 לפונדקא דיאי - שם העיר ועמי הארץ היו וחשודין על הדמאי. ומשום דאייתינן לעיל בהמתן של צדיקים כו' נקט ואתי להנך שמעתא דמיירי נמי בכי האי גוונא:

13 מצומקות - צלויות הרבה לשון מצטמק ויפה לו דשבת דף לז::

14 ביין - ואח"כ ערבום וטרפום ביין ואיכא ביין משום דמאי והכא משום דליתיה בעיניה וע"י תערובת אייתי לקמייהו לא חשו למילתא:

« רש"י על חולין ו׳ ע״א:י״א רש"י על חולין ו׳ ע״א:י״ג »