רש"י על חולין ס״ט א:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ס״ט ע״א:ז׳ רש"י על חולין ס״ט ע״א:י׳ »

1 חולין פתח ↗

אֲפִילּוּ בֶּן פְּקוּעָה דְּעָלְמָא נָמֵי, דְּאָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב, בֶּן פְּקוּעָה הַבָּא עַל בְּהֵמָה מְעַלַּיְיתָא – הַוָּלָד אֵין לוֹ תַּקָּנָה.

2 חולין פתח ↗

3 דור רביעי פתח ↗

רש״י ד״ה אין לו תקנה, וסימניו אינם סימנים דהא פלגי כשחוטין דמו, וא״נ ה״ל סימן אחד, ובהמה צריכה ב׳ סימנים עכ״ל. ולקמן דף ע״ה ע״ב כתב, דמצד שהיי׳ נגעו בה, דאין לך שהיי׳ גדולה מזו. ולפענ״ד דשני טעמים אלו תלויים באבעי׳ דלקמן דף ע״ד ע״א, דהושיט ידו למעי בהמה ושחט בן ט׳ חי, דאפילו לרבנן מהני השחיטה, דד׳ סימנים אכשר בה רחמנא, או נימא דרק ביצא לאויר העולם איכא שחיטה בבהמה, אע״ג דד׳ סימנים אכשר בה, דאם נאמר דד׳ סימנים אכשר בה היינו דוקא ביצא לאויר העולם א״כ הא דשחיטת אמו מהני, היינו משום דעדיין אין לו סימני עצמו, והוה כאבר מאבריה, וכיון שנשחטה הוו״ל האי ולד כבשרא בדיקולא, ואין לו סימנים כלל, ולכן האי ולד שנולד מבן פקועה שנשחטה אמו ג״כ חציו שחוט, ואין לו סימנים לשחיטה רק חצי סימנים או סימן אחד, ואנן להתיר חציו השני בעינן שני סימנים כי כל כזית וכזית בעי שחיטת ב׳ סימנים להתירו, וזה אין לו כמש״כ רש״י ז״ל כאן. אבל אם נאמר כצד השני של האבעי׳ דשם, דבן ט׳ חי יש לו שחיטה גם במעי אמו מצד דד׳ סימנים אכשר בה רחמנא, א״כ ע״כ לאמר הא דשחיטת אמו מהני לולד שיש לו סימני עצמו לשחיטה, משום דבשחיטת אמו נחשבים סימני הולד כאילו נשחטו, וא״כ בולד של בן פקועה א״א לאמר כמש״כ רש״י כאן, דאין לו סימנים, דהרי יש ויש דהא עוד במעי אמו היו לו סימנים אלא דנחשבים כשחוטין וא״כ למה לא נתיר עתה להוסיף על חצי השחיטה חציו השני להשלים שחיטתן, לכן צריכין אנו לטעמא דשהיי׳ וזה ברור ואמת. אלא דלפי״ז פרש״י דלקמן דמצד שהיי׳ נגעו בה שכתב כן אליבא דר׳ משרשיא תמוה, דכיון דלדעת רש״י הא דר׳ משרשיא ליתא לדרבא דאמר ד׳ סימנים אכשר בה רחמנא, א״כ ע״כ צריך לאמר דכיון דשחיטת האם מהני לולד אין לולד סימנים לשחיטה כלל במעי אמו, והוה כאחד מאבריה, דכן מוכח מהאבעי׳ דהושיט ידו למעי בהמה, דקאמר התם לרבנן לאו דד׳ סימנים אכשר בה רחמנא לא קמבעי לי׳, דאין לשחוט במעי אמו, הרי דהש״ס סבר לסברא פשוטה דשחיטת אמו מהני, משום דאין לולד סימני עצמו, ואיך כתב רש״י אליבא דר׳ משרשיא דל״ל ד׳ סימנים אכשר בה רחמנא, דסימני הבן פקועה נחשבים כשחוטים, ומצד שהיי׳ נגעו בה, אשר זה דוקא למ״ד ד׳ סימנים אכשר בה רחמנא, אבל מה שכתב כאן דסימניו אינם סימנים ניחא, דכל שניתר בשחיטת אמו ע״כ משום דאין לו סימנים וכבשרא בדקולא ואבר מאבריה יחשב, ומש״כ אח״כ דהא פליגי כשחוטין דמי, אין כונתו על הסימנים, אלא על כל הגוף דכיון דכשחוט דמי, לכן גם אחר הלידה אין לו סימנים דנחשבים כבשר שחוט, אבל לא כסימנים שחוטים ודו״ק.

1 אפי' בן פקועה דעלמא - שלא הוציא את ידו וגדל והוליד נמי אסור כל הולד:

2 דאמר רב משרשיא לדברי האומר חוששין לזרע האב - חנניא הוא באותו ואת בנו לקמן חולין עח::

3 אין לו תקנה - שמצד אביו אין טעון שחיטה כדתנן במתני' שם דף עד. וחכ"א שחיטת אמו מטהרתו ומצד אמו טעון שחיטה וסימניו אינן סימנין דהא פלגיה כשחוטין דמו ואי נמי ה"ל בר סימן א' ובהמה צריכה רוב שנים:

« רש"י על חולין ס״ט ע״א:ז׳ רש"י על חולין ס״ט ע״א:י׳ »