רש"י על חולין ס״ז א:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ס״ז ע״א:ה׳ רש"י על חולין ס״ז ע״א:ח׳ »

7 וְאֵיפוֹךְ אֲנָא, כִּדְתָנֵי מַתִּתְיָה, דְּתָנֵי מַתִּתְיָה בַּר יְהוּדָה: מַאי רָאִיתָ לְרַבּוֹת בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת לְהֶתֵּירָא, וּלְהוֹצִיא חֲרִיצִין וּנְעִיצִין לְאִיסּוּרָא? מְרַבֶּה אֲנִי בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת שֶׁהֵן עֲצוּרִים כְּכֵלִים, וּמוֹצִיא אֲנִי חֲרִיצִין וּנְעִיצִין שֶׁאֵין עֲצוּרִין כְּכֵלִים.

פירוש רש"י על חולין ס״ז א:ז׳

7 ואיפוך אנא - דכיון דלאו טעמא יהיב למילתיה כשאר כעין הפרט אימא תאכלו למישרי חריצין וריבויא לרבויי בורות:

8 שהן עצורין - שאין להם מוצא ומבוא אלא עצורין ככלים ולא דמו לאיסורא במידי דהא ימים ונחלים כתיב:

« רש"י על חולין ס״ז ע״א:ה׳ רש"י על חולין ס״ז ע״א:ח׳ »