רש"י על חולין ס״ז א:י״א

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ס״ז ע״א:י׳ רש"י על חולין ס״ז ע״א:י״ג »

11 אָמַר רַב הוּנָא: לָא לִשְׁפֵּי אִינָשׁ שִׁיכְרָא בְּצִבְיָיתָא בְּאוּרְתָּא, דִּילְמָא פָּרֵישׁ לְעֵיל מִצִּבְיָיתָא וַהֲדַר נָפֵיל לְכָסָא, וְהָוֵי וְקָא עוֹבַר מִשּׁוּם ״שֶׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ״.

פירוש רש"י על חולין ס״ז א:י״א

11 לשפי - לשון השופה יין לחמרא ב"מ דף ס. לשון מוריק מכלי אל כלי:

12 שיכרא - של תמרים הוא ומצויין בהן תולעים:

13 בצבייתא - ציבי שמסננין אותו דרך עצים וקשים דקים:

14 באורתא - שאם תפול תולעת על הקשים לא יראנה ומשם תפול לכלי ולמחר כשיראנה יהא סבר שלא יצתה מן השכר לקשים ותולעת המים מותרת כדאמרן:

15 וקעבר משום שרץ השורץ על הארץ - דכיון דרחשה והלכה קצת על הקשין נעשית שרץ הארץ:

« רש"י על חולין ס״ז ע״א:י׳ רש"י על חולין ס״ז ע״א:י״ג »