רש"י על חולין ס״ה ב:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ס״ה ע״ב:ה׳ רש"י על חולין ס״ה ע״ב:ז׳ »

1 חולין פתח ↗

וַהֲלֹא הַצַּרְצוּר הַזֶּה יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע רַגְלַיִם, וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם, וְקַרְצוּלַּיִם, וּכְנָפָיו חוֹפִין אֶת רוּבּוֹ, יָכוֹל יְהֵא מוּתָּר? תַּלְמוּד לוֹמַר ״חָגָב״, שֶׁשְּׁמוֹ חָגָב.

2 חולין פתח ↗

3 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ממעל לרגליו, ...אבל יש שראשן ארוך, ויש שאין להם זנב, וצריך שיהא שמו חגב, ובזה אין אנו יודעים להבדיל ביניהם. ע"כ. כלומר מסקנת רש"י היא: אמנם לארבה שבזמננו יש ארבעת סימני הטהרה, אך מכיון שיש ביניהם שלהם ראש ארוך, ויש שאין להם זנב, ואין אנו בקיאים אם הם מסוג ה"חגב", לכן אסורים באכילה. ובאשר לשם - למה לא אלה השלושה הראשונים שבפסוק? ויתרה מזו, מכיוון שיש סימנים, מה איכפת לי השם? פ' שמיני תשמ"ט וראה רש"י לחולין סה ע"ב ד"ה ששמו חגב המבאר כי חגב הוא שם כללי לכל המינים הטהורים.

1 הצרצור - מין חגב טמא:

2 ת"ל חגב - דלא איצטריך דהא איתרבו כל השוין להו בארבעה סימנין:

3 ששמו חגב - וכל האמורין למעלה שמם חגבים:

« רש"י על חולין ס״ה ע״ב:ה׳ רש"י על חולין ס״ה ע״ב:ז׳ »