רש"י על חולין ס״ה א:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ס״ה ע״א:ח׳ רש"י על חולין ס״ה ע״א:י׳ »

9 תָּנוּ רַבָּנַן: ״אֶת אֵלֶּה מֵהֶם תֹּאכֵלוּ אֶת הָאַרְבֶּה וְגוֹ׳״. אַרְבֶּה – זֶה גּוֹבַאי, סַלְעָם – זֶה רָשׁוֹן, חַרְגּוֹל – זֶה נִיפּוּל, חָגָב – זֶה נַדְיָאן. מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְמִינוֹ״ ״לְמִינֵהוּ״ ״לְמִינֵהוּ״ ״לְמִינֵהוּ״ אַרְבַּע פְּעָמִים? לְהָבִיא צִיפּוֹרֶת כְּרָמִים, וְיוֹחָנָא יְרוּשַׁלְמִית, וְהָעַרְצוּבְיָא, וְהָרַזְבָּנִית.

פירוש רש"י על חולין ס״ה א:ט׳

9 רשון ניפול גדיאן יוחנא ירושלמית - כך שמם:

10 צפורת כרמים - מין ארבה דאין לו גבחת וכן לארבה כדלקמן:

11 יוחנא - מין סלעם דיש לו גבחת:

12 ערצוביא - מין חרגול דיש לו זנב ולשנים הראשונים אין זנב:

13 הרזבנית - מין חגב ואינו דומה לאלו במראה:

« רש"י על חולין ס״ה ע״א:ח׳ רש"י על חולין ס״ה ע״א:י׳ »