רש"י על חולין ה׳ ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ה׳ ע״ב:ג׳ רש"י על חולין ה׳ ע״ב:ה׳ »

4 חֲדָא בְּחַטָּאת, וַחֲדָא בְּעוֹלָה, וּצְרִיכִי, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן חַטָּאת – מִשּׁוּם דִּלְכַפָּרָה הוּא, אֲבָל עוֹלָה דְּדוֹרוֹן הוּא – אֵימָא לְקַבֵּל מִינֵּיהּ. וְאִי אַשְׁמְעִינַן עוֹלָה – מִשּׁוּם דְּלָאו חִיּוּבָא הוּא, אֲבָל חַטָּאת דְּחִיּוּבָא הוּא – אֵימָא לְקַבֵּל מִינֵּיהּ, צְרִיכָא.

פירוש רש"י על חולין ה׳ ב:ד׳

4 מכם ולא כולכם - דלעיל בעולת נדבה משתעי קרא דכתיב בתריה אם עולה קרבנו וגו':

5 דלכפרה הוא - וכיון דדעתו להזיד ולחזור על עבירתו ובהא מיהא אתרמי דשגג ולא הזיד א"כ אמאי נקבל מיניה הא לאו בר כפרה הוא:

6 דלאו חיובא - ולאו אורח ארעא לקבולי דורון מיניה דכתיב זבח רשעים תועבה משלי כא:

7 אבל חטאת דחובה - רמיא עליה:

8 אימא נקבל מיניה - שלא יהא חוטא נשכר:

« רש"י על חולין ה׳ ע״ב:ג׳ רש"י על חולין ה׳ ע״ב:ה׳ »