רש"י על חולין נ״ח ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין נ״ח ע״ב:ג׳ רש"י על חולין נ״ח ע״ב:ה׳ »

4 תְּנַן הָתָם: בְּהֵמָה בַּעֲלַת חָמֵשׁ רַגְלַיִם, אוֹ שֶׁאֵין לָהּ אֶלָּא שָׁלֹשׁ – הֲרֵי זֶה מוּם. אָמַר רַב הוּנָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁחָסֵר וְיָתֵר בַּיָּד, אֲבָל חָסֵר וְיָתֵר בָּרֶגֶל – טְרֵפָה נָמֵי הָוְיָא. מַאי טַעְמָא? כׇּל יָתֵר כְּנָטוּל דָּמֵי.

פירוש רש"י על חולין נ״ח ב:ד׳

4 תנן התם - בבכורות לענין מומים:

5 לא שנו - דקתני הרי זה מום לגבוה הא להדיוט שרי:

6 אלא שחסר ויתר ביד - שחסור זה דבעלת שלש או יתור זה דבעלת ה' ביד שאין לה אלא יד אחד או שיש לה ג' ידים:

7 כנטול דמי - יתר אחד כחסר אחד והויא כבעלת רגל אחד וטרפה דהויא כשמוטת ירך בבהמה:

« רש"י על חולין נ״ח ע״ב:ג׳ רש"י על חולין נ״ח ע״ב:ה׳ »