רש"י על חולין נ״ז ב:י״ד

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין נ״ז ע״ב:י״ג רש"י על חולין נ״ח ע״א:א׳ »

14 תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: וּבַגֻּלְגֹּלֶת, עַד שֶׁיֵּשׁ בָּהּ נֶקֶב אֶחָד אָרוֹךְ, אֲפִילּוּ נְקָבִים הַרְבֵּה מִצְטָרְפִים לִמְלֹא מַקְדֵּחַ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם: מַעֲשֶׂה בְּעִנְבּוּל, בְּאֶחָד שֶׁנִּפְחֲתָה גֻּלְגׇּלְתּוֹ, וְעָשׂוּ לוֹ חִידּוּק שֶׁל קֵרוּיָה וְחָיָה. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: מִשָּׁם רְאָיָה? יְמוֹת הַחַמָּה הָיָה, וְכֵיוָן שֶׁעָבְרוּ עָלָיו יְמוֹת הַצִּנָּה מִיָּד מֵת.

פירוש רש"י על חולין נ״ז ב:י״ד

14 תנאי היא - דאיכא דסבירא ליה כרב הונא דקתני לקמן ימות החמה היו וכיון שעברו עליו ימות הצנה מיד מת ויש מכה שהיא נבערה ומת מתוך חום הלכך בעינן ימות החמה וימות הצנה:

15 נקב אחד ארוך - ונקדרה בחסרון:

16 מצטרפין למלא מקדח - ושוב אינה מטמאה באהל לבית שמאי. פלוגתא דשדרה וגלגולת באהלות פ"ב מ"ג דהיינו כדי שינטל מן החי וימות דהכי אמרינן בפרקין דף נב: גבי שדרה וכן לטרפה:

17 חידוק של קרויה - חתיכה של דלעת יבשה:

« רש"י על חולין נ״ז ע״ב:י״ג רש"י על חולין נ״ח ע״א:א׳ »