רש"י על חולין נ״ו ב:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין נ״ו ע״ב:ה׳ רש"י על חולין נ״ו ע״ב:ז׳ »

6 רַבִּי יִצְחָק בַּר יוֹסֵף הֲוָה לֵיהּ הָהִוא תַּרְנְגוֹלְתָּא, שַׁדְּרַהּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ, וַאֲמַר לֵיהּ: אֲדוּמִּין הֲווֹ וּטְרֵפָה. וְהָאֲנַן תְּנַן: ״אֲדוּמִּין כְּשֵׁרִים״! אֲמַר לֵיהּ: אֲדוּמִּין שֶׁהוֹרִיקוּ וִירוּקִּין שֶׁהֶאֱדִימוּ – טְרֵפָה, לֹא אָמְרוּ ״אֲדוּמִּין כְּשֵׁרִים״ אֶלָּא בַּלֵּב בַּקּוּרְקְבָן וּבַכָּבֵד.

פירוש רש"י על חולין נ״ו ב:ו׳

6 אדומין הוו - הדקין והן רגילין להיות ירוקין וטרפה:

7 אדומין שהוריקו - לב וקורקבן שהן תמיד אדומין נפסלין אם הוריקו אבל ירוקין כגון דקין נפסלין בהאדמה:

8 לא אמרו אדומין כשרין אלא בלב וקורקבן וכבד - שדרכן להיות אדומין:

« רש"י על חולין נ״ו ע״ב:ה׳ רש"י על חולין נ״ו ע״ב:ז׳ »