רש"י על חולין נ״ה א:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין נ״ה ע״א:ח׳ רש"י על חולין נ״ה ע״א:י׳ »

9 הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ בְּהֵמָה נָמֵי אֲסִירָא, אַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא ״מוּתָּר בַּאֲכִילָה״, תְּנָא נָמֵי סֵיפָא ״אָסוּר בַּאֲכִילָה״. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: נִיקַּב לְחוֹד, וְנֶחְתַּךְ לְחוּד.

פירוש רש"י על חולין נ״ה א:ט׳

9 הוא הדין דבהמה נמי אסירא - דחמיר ניקב ונחתך מניטל לגמרי שעל ידי הנקב הוא הולך ומוסיף מכאוב והחולי רב בגופה:

10 איידי דתנא רישא מותר - בחתיכה עצמה דאיצטריך לאשמועינן דלאו אבר מן החי הוא תנא איסורא דסיפא נמי בחתיכה:

« רש"י על חולין נ״ה ע״א:ח׳ רש"י על חולין נ״ה ע״א:י׳ »