רש"י על חולין נ׳ א:ט״ז

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין נ׳ ע״א:ט״ו רש"י על חולין נ׳ ע״א:י״ז »

1 דור רביעי פתח ↗

רש״י ד״ה מקיפין בקנה, אם נמצאת פסוקה לאח״ז או קדורה כאיסור עכ״ל, ונדפס בגליון ״תיבת לאח״ז משולל הבנה קצת, ובפרש״י שברי״ף ליתא״ האי בעל הגליון במחכ״ת לא דק, דהנה במקום דממשמשי ידא דטבחא, תלינן לאח״ש בלא הקפה, משום דלעולם תלינן במצוי, וכן להיפך דרחוק במציאות הרבה, דנעשה לאח״ש, לא מהני הקפה להקל, דהרי האי הקפה אינה בירור של ודאי, כי הוא השערה אנושי שאפשר לטעות בה, שהרי תראה, דרש״י לעיל מ״ד ע״ב מפרש, הורה בה חכם, כגון מקיפין בריאה, דאיכא למימר שמא לא אידמו, וכן נראה ממה שהסכים רש״י ללישנא אחרינא, דמדקה לדקה היינו מאונה לאונה באותה בהמה, ולא מבהמה לחברתה ומסיים ״וזאת נראית לי׳ שאין מקילין כל כך, הרי דגוף ההקפה אינה בירור גמור, לכן אין סומכין על הקפה אלא במקום ספק, אבל לא במקום שהוא רחוק המציאות שנעשה לאח״ש, ומעתה בב״מ ובריאה דעל נקב כ״ד אנו דנין דבקל אפשר דנעשה בבלי דעת, אפילו במקום דלא ממשמשי ידא דטבחא, שפיר סמכינן אהקפה לתלות דנעשה לאח״ש, אבל בקנה דבעינן דוקא פסוקה ברובא, או קדורה, שיהי׳ נעשה זאת בבלי דעת הטבח, הוא רחוק המציאות, אלא בהניח הבהמה והלך לו, ולאח״ז חזר אליה ונמצא כן, אז יש לתלות, דנעשה ע״י אדם בטל או קטן המשחית, וזה ברור בכוונת רש״י ז״ל ודו״ק.

2 מהר"ם שיף על חולין פתח ↗

ברש"י בד"ה באותה חוליא לענין קדורה כו'. דלענין פסוקה בחד טבעת סגי וא"צ חוליא לדמותה:

3 מהר"ם שיף על חולין פתח ↗

ברש"י בד"ה בר חוליא הוא קלישות הקנה מן הצדדין ומתחתיה. הוא הנקרא בר חוליא וקאזיל ומפרש שרצועות הבשר מחברות ראשי הטבעות הוא הקלישות שמתחתיה ואף התנוך סחוס הגרגרת עצמו הולך ודק מעוביו כו' הוא הקלישות שעל הצדדין שזכרו וק"ל עיין בר"ן דף תרפ"ז ע"ב:

4 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה מחולי' לבר חולי'. ממקום עובי' של זו למקום קלישתה ש"ז. משמע דמפרש דדוקא לבר חולי' אחרת אבל לבר חולי' מאותה חולי' עצמה מקיפין. ולא כן משמע מהפוסקים:

16 מקיפין בקנה - אם נמצאת פסוקה לאחר זמן או קדורה כאיסר:

17 באותה חוליא - לענין קדורה כאיסר נקט לה. חוליא שלש טבעות דטבעת אחת אין עוגל כאיסר וקודרין עוד אחרת באותה חוליא עצמה ומקיפין:

18 בר חוליא - הוא קלישות הקנה מן הצדדין ומתחתיה שרצועות הבשר מחברת ראשי הטבעות ואף התנוך הולך ודק מעוביו מאמצעיתו ולצדדין לכאן ולכאן על פני כל הקנה:

19 מחוליא לבר חוליא - ממקום עוביה של זו למקום קלישותה של זו:

1 דור רביעי על חולין פתח ↗

תוס׳ ד״ה מחט שנמצא בעובי ביה״כ מצד אחד כשרה, אבל המסס אפילו מצד אחד טרפה כך פרש״י במ״א, ואפילו את״ל שאין סברא שיהי׳ טרפה, הואיל ולא ניקב רק חצי העור וכו׳, עכ״ל ועיין בראש יוסף שבאמת ברש״י בב״מ שם מבואר טעמא לאסור בניקב מצד אחד משום שעורו דק ולא הוה סתימה במה שנשאר, ולא כמש״כ החוס׳ כאן, דמשום שמא הבריח, ועיין בפתיחה עיקר יו״ד דכל שלא ניקב מעל״ע לא נאסר ע״ש סופו, אלא דבלא״ה אני תמה על פרש״י, דאם מצד דעורו דק, א״כ גם בניקב ע״י חולי הדין כן ולמה נקט מחט ולא קאמר סתם ביה״כ שניקב מצד אחד כשרה כדי לדייק ״אבל בהמסס מצד אחד טרפה״, ואולי י״ל דמשום סיפא דנמצא עליו קורט דם, דדין זה שייך דוקא במחט, ולא בנקב בעלמא, ועיין בת״ח שכתב דרישא דהאי ברייתא אפילו בלא קורט דם מטריף, דמיירי בהוציא הבני מעיים מיד ומצא ביה״כ מנוקב, דהא דמקיפין לעיל היינו דוקא לאח״ז, ועיין מש״כ בזה לעיל רש״י ד״ה מקיפין בקנה, אבל דברי ת״ח אין להם שחר במחכ״ת, דהרי כאן מחט תחובה, ולמה לא נאמר דלאח״ש נתחבה מעל״ע, כין דליכא קורט דם, וכי מן השחיטה עד אחר הפשטה וע״י נדנוד הבהמה כרגיל, א״א שנתחב המחט להלאה אתמהה, ודו״ק.

« רש"י על חולין נ׳ ע״א:ט״ו רש"י על חולין נ׳ ע״א:י״ז »