רש"י על חולין מ״ח א:ח׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין מ״ח ע״א:ז׳ רש"י על חולין מ״ח ע״א:ט׳ »

8 גּוּפָא, אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי אָמַר רַב נַחְמָן: רֵיאָה שֶׁנִּקְּבָה וְדוֹפֶן סוֹתַמְתָּהּ – כְּשֵׁרָה. אָמַר רָבִינָא: וְהוּא דִּסְבִיךְ בְּבִשְׂרָא. אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף לְרָבִינָא: וְאִי לָא סְבִיךְ מַאי? טְרֵפָה, אַלְמָא אָמְרִינַן נְקוּבָה הִיא. אִי הָכִי, כִּי סְבִיךְ נָמֵי!

פירוש רש"י על חולין מ״ח א:ח׳

8 דסביך בבישרא - שנסבכת ונאחזת הריאה בבשר שבין ב' הצלעות דהוי סתימה שרירא דלא מיפרקא אבל בצלעות עצמן אין זו סירכא קיימת:

9 אלמא נקב הוא - ואפילו הכי כי סביך מכשרת לה. אלמא דמהניא סתימה לריאה שנקבה:

« רש"י על חולין מ״ח ע״א:ז׳ רש"י על חולין מ״ח ע״א:ט׳ »