רש"י על חולין ג׳ א:ה׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ג׳ ע״א:ד׳ רש"י על חולין ג׳ ע״א:ז׳ »

1 דור רביעי פתח ↗

רש״י ד״ה חוץ מחשו״ק דאפילו דיעבד נמי לא דהא אדיעבד קיימינן עכ״ל ויש לדקדק למה לא פירש״י ז״ל כן לעיל באוקימתא דרב״ע ובשאר אוקימתות דלקמן, ונראה לפענ״ד משום דבכל אידך אוקימתות א״א לפרש דחוץ מחשו״ק קאי אהכל שוחטין שהוא לכתחלה ונאמר דחשו״ק לא ישחטו לכתחלה אבל בדיעבד ש״ד וכשר דמהיכי תיתי נכשיר שחיטתו כיון דקתני דשמא יקלקלו את שחיטתן הרי ברור דגם בדיעבד פסול אבל באוקימתא דאביי דהכל שוחטין מיירי בכותי ועומד על גביו א״כ שפיר הוה מצינן לפרש דחוץ מחשו״ק אלכתחלה קאי שלא נמסר להם לכתחלה לשחוט אפילו בעומד על גביו שמא יקלקלו את שחיטתן דמועדים הם לקלקל כשיטת רש״י ז״ל בהא מימרא דרבא לקמן י״ב ע״ב אבל בדיעבד שחיטתו כשרה ונוקמא כשהאי עומד על גביו הוא באמת מומחה וראה השחיטה, וממילא הוה ידעינן דאם שחטו בינן לבין עצמן שחיטתן אסורה דהוה ק״ו מהאי דינא דאין מוסרין להם לכתחלה בעומד על גביו, והיינו מרוויחין הרבה בפירוש זה לפי שיטת רש״י ז״ל כי התוס׳ לעיל בד״ה שמא יקלקלו בסוף דבריהם כתבו דלפי׳ ר״ת ניחא דבאין אחרים רואין אותן עסקינן הרי דלפירש״י ז״ל צריכין לדחוק דהאי שמא יקלקלו מרבה דין באחרים רואין אותן אע״פ שבבא זו מיירי באין אחרים רואין, וא״כ לפי אוקימתא של אביי הוה פלטינן מהאי דוחק אם היינו מפרשים דחוץ מחשו״ק קאי אלכתחלה ובעומד על גביו ושפיר קאמר שמא יקלקלו וזה הי׳ ממש דינו של רבא, ולכן לתרץ זאת כתב רש״י ז״ל ״דהא אדיעבד קיימינן״ ור״ל דניהו דהי׳ יותר מרווח לפרש האי חוץ מחשו״ק ארישא דהכל שוחטין מ״מ כיון דאדיעבד דסיפא דשחיטתן כשרה קיימינן מפרשינן האי חוץ נמי אדיעבד אע״ג דצריכין לסבול הדוחק בתיבות שמא יקלקלו שמשמיענו באחרים רואין אותם אשר לא מיירי מזה השתא, ותמהני על הרא״י שהרגיש בדברי רש״י אלו ולא נחית לדבר פשוט כזה, ודו״ק.

2 חידושי חתם סופר על חולין פתח ↗

שמא יקלקלו כ' תוס' דלפירש"י גרסינן לקמן רבה זאת אומרת אבל לרבא דלא קפיד אוכולן א"כ מסיפא שמעי' לי'. הנה לקמן באוקמתא דאביי נמי פירש"י ג' ע"א ד"ה שמא ישהו לקמן מפרש מ"ט נקט לשון עתיד אע"ג דאביי לא קפיד אוכולן ואסיפא לחוד קאי מ"מ קמ"ל ברישא בקיצור שמא יקלקלו אע"ג דעתיד למתני בסיפא בהדיא וכ"כ רשב"א בחידושיו. אך עיקר הקושי' אפירש"י איך אמר רבא זאת אומרת אין מוסרין להם חולין לכתחלה דהלא בלא זאת נמי ידעינן הא מסיפא לרישא אע"כ הך זאת אומרת רבה קאמר ליה. מיהו בחי' ר"ן מיישב גם לשון זאת אומרת ולפמ"ש לעיל דרבא דמוקי מתני' קמייתא במומר ומדייק נמי וכולן וכמ"ש לעיל בסמוך א"כ א"ש גירסת רבא זאת אומרת:

1 חוץ מחש"ו דאפילו דיעבד נמי לא - דהא אדיעבד קיימינן:

2 שמא ישהו - לקמן מפרש אמאי נקט לשון עתיד:

« רש"י על חולין ג׳ ע״א:ד׳ רש"י על חולין ג׳ ע״א:ז׳ »